כמעט כל הורה מכיר את הבעיה - הילד/ה מבלה שעות ארוכות, ארוכות מדי, מול המחשב. מיכל דליות מנסה לעשות סדר בדברים, להבחין מתי הדבר הוא בעיה אמיתית, והכי חשוב - מה אפשר לעשות?
מאת: מיכל דליות
המחשב הוא דבר מצוין. זה קודם כול. האפשרות שהוא מעניק לנו לשחק, לתקשר ולהוציא מידע היא נפלאה. מי שהולך קדימה מהבחינה הטכנולוגית לעולם לא יוכל ללכת אחורה.
אבל יש בו גם סכנות למבוגרים ובוודאי שלילדים. הסכנה העקרית היא ההתמכרות. טענות רבות של הורים היא על מספר השעות שהילד מבלה מול מחשב: משחק, גולש או מתקשר עם חברים או אנשים בכלל. ההורים חוזרים ומבקשים לדעת: איך להגביל את הילד במספר השעות מול המחשב? שימו לב שאנו מדברים פה בשעות. ולא דקות.
הפרמטר הראשון שיש לקחת בחשבון הוא - האם לילד יש חיי חברה חוץ מהמחשב? האם הוא, למשל, פעיל בצופים או בתנועת נוער אחרת? האם הוא נפגש עם חברים אחה"צ או בערב? האם הוא משתתף באיזשהו חוג אחר? אם הדברים הללו קיימים, הדאגה פחותה. אבל, אם כל חיי החברה של הנער/ה נעים סביב המחשב, יש בהחלט סיבה לדאגה.
הפתרון הוא הגבלה: ההורה מגביל את הנער/ה! אי אפשר לגרום לילדים לשבת פחות מול המחשב או לסגור את המחשב, אבל אחריות ההורה היא שהדבר אכן יקרה, ואת זה עושים בשתי דרכים אפשריות: לסגור את המחשב, ואם זה לא עוזר, לנתק את הבית כולו מהאינטרנט.
השלב הראשון הוא לנסות להגיע עם המתבגר להסכם. הסכם הוא קודם כל מו"מ שבו אחד הולך לקראת השני. כאשר מגיעים להסכם יש סיכוי גבוה שהנער/נערה יצליחו לעמוד בו. אבל כשזה לא קורה (מכיוון שהמתבגרים הם אחרי הכול מכורים), טוב יעשה הורה אם ינקוט באחת משתי הפעולות הדרסטיות שעליהן דיברתי קודם.
בתוך תוכם, יודעים ההורים שזו הדרך הנכונה, אבל הם נמנעים מלפעול בתקיפות מתוך חשש מעימות עם המתבגר/ת. חששות כאלו כובלים את ידיהם מלעשות את הדבר הנכון.
כל הורה צריך לחשוב בינו לבין עצמו מה עדיף - ילד מכור או ריב?
להאזנה לשיחה בנושא לחצו כאן