?למה אנו מתאהבים ואיך אנחנו יכולים לשמור על הגחלת

מאת: מיכל דליות

זוגיות מתחילה מבחירה. יש מי שאינם יודעים זאת וחושבים שלגמרי במקרה הם התאהבו במישהו. אנו בוחרים בבן זוג שיאפשר לנו להמשיך להיות "מה שאנו": אקטיביים, פסיביים, דומיננטיים, רגועים, מנהלים את העולם או מוכנים להיות מובלים, מפנקים או מפונקים. אנו בוחרים בבן זוג שיאפשר לנו להיות אהובים, רצויים וייחודיים.

בשעה שאנו פוגשים אדם חדש, כל אחד מאתנו בודק אם השני יאפשר לו להפעיל את דפוסי ההתנהגות הקבועים שלו, באמצעותם הוא משיג תחושת ערך עצמי. ואם כך הדבר - אנו מתאהבים. ואז כבר בפגישות הראשונות, נכתב, ללא מילים, ואף נחתם, החוזה הזוגי. חוזה שלא דיברו עליו ולא בדקו אותו. חוזה רגשי שבו כל אחד מצא, באופן לא מודע, את הדרך להשלים את עצמו, למצוא דמות אשר תאפשר לו להרגיש אהוב וחשוב כמו שהיה בבית הוריו. חוזה זה מכיל בתוכו את התפקידים במשפחה ואת הסדר שבו יתנהלו העניינים מעתה ואילך: מי אחראי לחשבונות, לסידורים, להורים המבוגרים, לחינוך הילדים, ליצירת האווירה, לסוג הבילוי לאחריות ועוד. 

החיים הם דינאמיים ומשתנים ללא הרף: נולדו ילדים, המשכנתא כבדה, ההורים מזדקנים, הקריירה תובענית או בקריסה, העסקים משגשגים או נכשלים, הילדים מתבגרים ולכל זה יש השלכות על החוזה הזוגי. לפתע מבינים בני הזוג שהם משלמים מחיר יקר על השמירה של דפוסי התנהגותם ודפוסי התנהגות בני זוגם: האישה הכל יכולה מוצאת עצמה עייפה ושחוקה בעת שבן זוגה עדיין רגוע ומחכה להיות מנוהל על ידה. הגבר המפוזר הופך להיות אחראי ועצמאי בעת שרעייתו עדיין רוצה לטפל בענייניו כל הזמן. ולפתע, אותה תכונה בבן הזוג, שכה אהבנו לפני כעשר שנים, היא זו אשר היום אנו מוכנים להיפרד בגללה. אבל ישנם הילדים בתמונה. אלו רואים הכל, שומעים הכל, מפרשים בעיניהם הילדותיות ומסיקים מסקנות. אזי, הרצון לשמור על הנישואין ועל המשפחה הופך להיות מוטיבציה חזקה לשינוי.

השינוי יחול בעת שהחוזה בין בני הזוג ישתנה ויהפוך שוויוני. הכוונה לשוויון בערך: אנחנו שווים מעצם היותנו בני אדם. דרייקורס מגדיר שיוויון בנישואין "להתחשב ברצונות, בצרכים, בכישורים, ביכולות, באהבות ובשנאות של כל אחד מבני הזוג כאשר צריך להחליט מי יעשה תפקיד מסוים". פירוש הדבר: יותר גמישות בחיים הזוגיים. יש לקחת בחשבון את החשק, הרצון והעייפות של כל אחד מבני הזוג, את הצרכים המשתנים והמידיים (לימודים, קריירה), את היעילות, את הנתונים (מדוכאת או טרוד), את הנסיבות המשתנות (הוא פוטר והיא תפרנס) - האם הם יכולים לראות עצמם כשווים בלי סטריאוטיפיים, בלי חשבונאות, בלי ציפיות לא הגיוניות ("הוא צריך להבין מה אני רוצה גם בלי שאגיד לו") ? לקיים שיתוף פעולה של ממש. 
שיתוף פעולה של ממש במשימות החיים הנדרשות בחיי המשפחה מבוסס על הידיעה שניתן לסמוך על בן/בת הזוג, שקיים יחס של כבוד אחד אל השני ושבני הזוג אינם בודדים בהתמודדות בחיי היום יום. בהיעדר תחרות, עם קבלת השוויון כנתון, תקבלו שותפות.

ל"סופר נני" מציעה: כיצד להיות בוגר ומאושר - לחצו כאן