בן ארי: "חבל שהייתה לנו כיפת ברזל! בלעדיה המלחמה הזאת הייתה מסתיימת תוך שעתיים!"
מיכאל בן ארי מביע את דעתו על מסיבת העיתונאים שערכו אתמול (ד') ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל ומכנה אותה 'מסיבת התירוצים' - "האמירות שלהם הן בוז לאינטליגנציה!"
אחד הדברים שבוערים בי בימים האחרונים זה "הפרטנר". רבותיי, יש לנו פרטנר. אתם לא ידעתם אבל יש לנו פרטנר, יש לו חליפה, סבא ג'פטו. כבר שנים אגב הוא לא עומד לבחירה. אני רוצה להזכיר לנו שרק לפני שלושה חודשים אדון פרטנר, שכל כך מייחלים שהוא ישתלט על עזה ואז יבוא שלום על ישראל, עשה את מה שנקרא - ממשלת הפיוס הפלשתיני. אתם יודעים מה זה אומר? שהוא הפך להיות איש יחסי החוץ של אלה שאומרים שהם רוצים לרצוח אותנו, עושים את הכל כדי לחסל אותנו ומודיעים בלי להתבייש ובלי להתבלבל שעד הציוני האחרון לא יניחו את הנשק, וכבר דיברנו על הציוני האחרון, מבחינתם אין שום הבדל בין ציוני שהוא ציוני לבין ציוני שהוא אנטי ציוני. ואני רוצה להפתיע את גדעון לוי מעיתון 'הארץ' שמייחצן אותם: הם לא יעשו לך חשבון ויספרו לך את זה שעבדת אצלם במשך שנים ארוכות כדי לדברר אותם כדובר החמאס המוכשר ביותר שיש. בבוא היום הם יעשו לך מה שהם עשו לג'יימס פולי – הם לא ריחמו עליו ולא חסו עליו, הוא פשוט לא מוסלמי כמוהם ולכן עשו אצלו מה שנקרא הפרד ומשול, הורידו לו את הראש והפרידו אותו מהגוף וככה בעצם הם שולטים.
אני רוצה לעשות סדר, אני שמעתי אתמול יחד עם כולם את מסיבת ההסברה, מסיבת התירוצים (איך אפשר לקרוא לדבר הזה שהיה אתמול?) של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל שלנו (אגב שלנו, אין לנו אחרים. כשאני מעביר ביקורת עליהם אני מעביר ביקורת על עצמי כי זה שלי אין לי אחר, עד שתהיינה בחירות). שמעתי אתמול יחד עם כל המדינה אמירות, חלקן מגוחכות, חלקן מעליבות, חלקן הן בוז לאינטליגנציה. אבל מעבר לכל אני שואל את עצמי למה, למה לא הכרענו את המלחמה בעזה? כולם הודו אתמול שהמילה ניצחון לא נשמעה, ובצדק, מפיו של ראש הממשלה. אתם מבינים? נבחרת ה-NBA אותגרה לשחק עם קבוצת הכדורסל של תיכון עירוני ת' בתל אביב, ביקשה אינספור פסקי זמן והפסקות אש ובסופו של דבר היא יצאה עם המון המון תירוצים למה היא הצליחה לנצח רק 80:20. ה-NBA לא היו צריכים לתת לקבוצה השנייה להכניס אפילו כדור אחד לסל.
המלחמה בין עכבר לבין אריה חייבת להסתיים אחרי מכה אחת של האריה, הוא מספיק זריז ומספיק חזק, נותן בהתחלה מכה אחת אמיתית לעכבר בראש ואז אין יותר עכבר. אבל כשהוא נותן לעכבר לנשוך לו פה באוזן, לתלוש לו שיערה, לשחק לו עם הזנב ולנשוך אותו בכל מיני מקומות המצב שונה. הוא יגיד 'אני עושה את זה בעצימות נמוכה', 'לא נעים לי', 'דוח גולדסטון', 'מה תגיד זהבה גלאון', 'יש פה חפים מפשע, יש פה בלתי מעורבים', וכן הלאה וכן הלאה. בסופה של המערכה גם אם הצלחת להוציא לעכבר שן ועין והוא יוצא מהמאורה שלו ורואה הרס מסביב יש לו מלא פועלים והוא גם יקבל מלא כסף. תאמינו לי הבתים ההרוסים האלה הם משאבה של כסף, כולם ירוצו לשקם את עזה.
רבותיי, בפעם הבאה אלו לא יהיו מנהרות. יש לי תחושה תמיד שאצלנו מסקלים את הפיגוע שהיה - עכשיו יפתחו אמצעים נגד מנהרות, פעם שעברה פיתחו אמצעים נגד טילים. אז פיתחנו את כיפת הברזל, אם שואלים אותי כיפת ברזל עשתה לנו רע ואם לא הייתה לנו כיפת ברזל המלחמה הזאת הייתה מסתיימת בשעתיים וחצי. אבל יש לנו כיפת ברזל, יש לנו יכולת ספיגה ולכן זה נמשך 50 ימים. ואני אומר לכם בלי להיות אסטרטג גדול, כמי שמסתכל על האויבים הנחושים שלנו - בפעם הבאה הם יאתגרו אותנו עם משהו אחר, הם כבר מדברים על נשק כימי, ואז מה נעשה? אז יתנו לכל אחד מאיתנו עוד מסיכת מגן, ועוד זריקת אני לא יודע מה. מדינה מתמגנת וממגנת את עצמה לדעת. ואני אומר לכם מעבר לתשלום המאוד משמעותי שמתבטא בכך שהפכנו לסוג של מדיניות דפנסיבית כזאת שכל הזמן מתגוננת, זה יפגע בנו גם בכיס. וזה הדבר הראשון שלדעתי גרם לכך שלא ניצחנו את המערכה.
דבר נוסף שגרם לכך שלא ניצחנו הוא העובדה שהאויב יודע לאן הוא חותר ואצלנו השאיפה הכי גדולה זה שקט - שקט תמורת שקט. בלי חזון, בלי הגשמה, בלי לדעת שהארץ הזאת היא שלנו בלי להתבלבל ובלי לגמגם ואנחנו לא מתחלקים בה עם אף אחד כי היא שלנו ומה ששלך אתה לא מתחלק עם אף אחד. אגב כל מי שאומר שהוא מוכן להתחלק יסכים להתחלק איתנו גם עם חשבון הבנק שלו?! הבית שלו?! כל האווילים האלה שמובילים אותנו לתבוסה אחרי תבוסה, נראה אותם מוותרים על חדר בבית שלהם, על סנטימטר בבית שלהם, על אחוז אחד מהחסכונות שלהם. על מה הם מוכנים לוותר? על נכסי האומה, על מה ששייך לילדים שלנו. אני, על מה ששיך לילדים שלי ולאומה שלי לא מוכן לוותר כהוא זה. לצערנו בצד השני ככה הם פועלים, אבל אצלנו – שקט, שקט תמורת שקט. ועכשיו "הפרטנר", האופק המדיני.
