מכתב - "הוריה של האחיינית שלי בת ה-28 מודאגים מכך שהיא יוצאת עם בחור צעיר בן 23"
המאזינה כותבת על הדאגה של ההורים לבתם - "היא החליטה לעבור לגור איתו והם חוששים כי לדעתם מדובר בקשר בלי עתיד" ורדה: "שתעבור לגור איתו רחוק מהם!"
שאלה: בת אחי, גרושה בת 28, מתגוררת ביחידת דיור בבית הוריה. לאחרונה החלה לצאת עם בחור בן 23, למורת רוחם של הוריה, שמרגישים כי מדובר בקשר ללא עתיד. כרגע הבחור לא חושב על עתידו המקצועי או על לימודים, ובטח שלא על קשר רציני בשלב זה של חייו.
כעת היא הודיעה להוריה שהיא רוצה שהבחור יעבור לגור איתה. האם לדעתך הם צריכים להבליג ולאפשר זאת, דבר שיקשה עליהם מאוד, או שהם צריכים לעמוד על כך שתעשה כל העולה על רוחה אבל לא "בבית ספרם", גם במחיר של פגיעה ביחסים עימה?
ורדה עונה: ברגע שאישה צעירה בת 28 מתגוררת ביחידת דיור בבית הוריה, קיימת שאלה עקרונית: האם היא גרה ביחידה עצמאית והאם יש לה זכות לחיות חיים עצמאיים ולעשות מה שהיא רוצה?
נכון שבחור בן 23 בלי מקצוע ובלי עתיד ברור, לא מתאים לה, אבל אם זו יחידה עצמאית אז אין מה לעשות - זכותה של הבחורה לגור עם מי שהיא רוצה.
לדעתי זה הבית שלה וזכותה להזמין אליו את מי שהיא רוצה. באותו אופן, הוריה יכולים להחליט שהגיעה השעה שבתם לא תגור ביחידת דיור אצלם, ישכירו את היחידה לאדם זר והילדה תעבור לגור הרחק מעיניהם.
זה לא בריא לגור מתחת לזכוכית המגדלת של ההורים. אם זו יחידת דיור שמחוברת באיזה שהוא אופן לבית ההורים, יוצא שהבחור עובר לגור בביתם ולכך ההורים יכולים להתנגד.
אני חושבת שיש כאן בעיה עם ההגדרה של יחידת הדיור. אם זו דירה עצמאית אז אין מה לעשות. אני יודעת שכשיש צאצא קרוב להורים אז הם רגישים אליו, שנים לב לאור דלוק, או למכונית זרה שחונה בחוץ, זה כאילו הילדה גרה בביתם. אני חושבת שצריכה להתקיים שיחה מאוד רצינית על הגדרת העצמאות והנפרדות של חייה.
