"היינו בפרידה מתמשכת. אתמול אמרתי לו שאנחנו משחררים אותו"
נועה גורי נפרדת בכאב מאביה, המשורר חיים גורי
ניסים משעל, דרור רפאל וספי עובדיה שוחחו בתוכניתם עם נועה גורי, בתו של המשורר חתן פרס ישראל חיים גורי, שהלך הבוקר (ד') לעולמו: "הוא הכחיש את הזקנה"
מדינה שלמה מרכינה את ראשה לאחר קבלת ההודעה על מותו של המשורר חיים גורי הבוקר (ד'), בגיל 94. בתו סיפרה על ימיו האחרונים, ונפרדה מאביה: "עד לפני שישה שבועות אבי לא היה זקן. היה לו זיכרון שכולנו קנאנו בו. בשבועות האחרונים הוא חלה מאוד והבנו שזה הסוף, והתחלנו בפרידה מתמשכת. אתמול אמרתי לו שאני משחררת אותו מהסבל ומהייסורים. הוא עשה כל כך הרבה בעולם הזה והשאיר אחריו מורשת כה אדירה שהוא כבר יכול ללכת. לפני כמה ימים שרנו איתו את 'שיר הרעות', והוא הצטרף אלינו. אלו היו המילים האחרונות שלו".
"הוא אהב את המדינה הזו אהבה מטורפת", הוסיפה גורי: "נהגנו לומר בבית שמדינת ישראל היא האחות הרביעית שלנו. הוא אהב אותה וכאב אותה. הוא נהג לומר שהמדינה היא הרכוש שהוא משאיר לנו וטען ש'הדור שלכם כבר ייטפל בה'. הוא השאיר לנו תרבות אדירה, זיכרונות נפלאים, ערכים שעיצבו את כל אחד מאיתנו ואת המשפחה כולה. הוא כתב את 'שיר הרעות' כשיר מאוד אישי על האובדן של חבריו במלחמה, שהפך להיות המנון לאומי. אני מאוד אוהבת את שיריו על הים ואת השירים ההומוריסטים שלו. אבא שלי היה אדם מצחיק, למרות שהוא מזוהה פעמים רבות עם שירי זיכרון. הוא נהג למתוח אנשים בכל מיני דרכים מוזרות".
כשנשאלה על המאבק הציבורי של אביה לפני מותו על החאן שבשער הגיא, אמרה: "אבי הכחיש את הזקנה באופן גורף ונהג לעלות 54 מדרגות מדי יום בביתו. הוא היה קם בבוקר על מנת שיוכל ללחום במשהו. לאחרונה הוא אף כתב שירים חדשים ורצה להוציא עוד ספר. הוא כתב עד לרגע האחרון. אנחנו נפרסם בקרוב ספר של שיריו האחרונים, העוסקים בין היתר גם במוות.
"במדינת ישראל יש כיום הרבה פחות תמימות ותקווה מבעבר. אבי לא היה פסימיסט למרות שהוא נשמע מיואש בריאיונות האחרונים. הוא לא חשב שיש לנו מקום אחר או אופציה אחרת, וטען שאם יש בן משפחה בעייתי צריך לעזור לו. כך הוא גם התייחס למדינת ישראל. הוא רצה להילחם כדי שיהיה כאן טוב יותר".
עריכה: איתמר זיגלמן
