"במוצ"ש, בזמן היחיד שיש לך לעצמך, קצת אחרי שהם נרדמים, אני רואה את גבך שם בחצר"
האם יש דרך להימנע מאותו מדרון חלקלק, שבו הזוגיות מועדת והופכת לשגרה? האם לפעמים אנחנו מטפחים דברים אחרים כדי להתעלם מהעובדה שאנו מזניחים את היקרים לנו? מרסל מוסרי מקריאה סיפור על כך