החלטה אחת ששינתה את החיים
נחי אלון כתב את הספר 'אדון ביאליק - איך ראוי לחיות', שבו הוא משתף בזיכרונות הקשים מהצבא, ההחלטה לעבור לבודהיזם, ואיך קשור ביאליק לספר?
כמדי שבוע, ורדה רזיאל ז'קונט שבה אל האולפן לאתר את האנשים הכי מעניינים שנמצאים סביבנו. הפעם: הגיע נחי אלון, מלבד זה שהוא מחבר הספר 'אדון ביאליק - איך ראוי לחיות', הוא גם בודהיטס, פסיכולוג קליני, פסיכולוג צבאי לשעבר, מ"פ בדימוס ואיש משפחה לתפארת. השניים שוחחו על הסיבות שהובילו לשינוי מקצה לקצה שעבר, מקצין בכיר בצבא, לבודהיסט שהתמקצע כפסיכולוג קליני.
"כוונתי בספר לא הייתה לשכנע, כוונתי הייתה לתאר את מה שאני עברתי, בלי להמליץ שאנשים ילכו בדרכי, אלא המלצה כללית שלי שאנשים ילכו בדרכם מתוך דבקות ומתוך רגישות. אני רק הדגמה לעיקרון הכללי הזה", הצהיר.
בספר הוא משתף על ההחלטה לעצור את חייו כפסיכולוג ולנסוע לבקר במנזר בהודו. "מה פתאום אתה עוזב הכול ונוסע?" תהתה ורדה. אלון הסביר: "אחרי עשר שנות עבודה, גיליתי לאכזבתי שהיעד שהצבתי לעצמי הוא ריק. התכוונתי להיות מוכר בקהילה המקצועית, מבוקש ומוערך, שיזמינו אותי ללמד. ביום מן הימים המשאלה הזאת התגשמה, באתי לכנס ולא נתנו לי לעבור במסדרונות, כי הזמינו ממני ושיבחו אותי, ובמקום להיות מאושר מזה שהפנטזיה התממשה, התמלאתי תחושת בחילה כמעט, מההצלחה".
"הבנתי שהמטרה ששמתי לעצמי היא מטרת שווא, שהפרסום הזה והמוניטין לא מביאים לי הרגשה של פסגת ההישג ולא לזה התכוונתי. אני חושב שגיליתי מה שהרבה אנשים מגלים, מסתבר שעושר לא בהכרח מביא אושר. הדבר הזה עורר אצלי תמורה עמוקה ותוך יומיים הודעתי לחבריי בקליניקה, שאני רוצה לפרוש ולנסוע", חשף.
עוד הבהיר: "ההחלטה לנסוע לא הייתה של הרפתקה אלא החלטה שאני רוצה לסיים את הפרק הקודם שבטעות חשבתי שהוא מועיל. הייתי אז בן 42. רציתי לעשות משהו אחר".
במהלך השיחה, הסביר גם על הקשר בין משפחתו לביאליק. "אמי, עליה השלום, הגיעה לארץ בשנות השלושים, היא באה מרוסיה וסיפרה שהייתה הולכת ברחוב ופוגשת את ביאליק ואשתו הולכים לים, היא סיפרה שהייתה לה משאלה לוהטת לגשת לביאליק ולהגיד לו 'אדון ביאליק יש לי שאלה. תסלח לי בבקשה, אבל איך ראוי לחיות?' ולא היה לה אומץ. כשהיא כבר אזרה אומץ, הוא מת, ואז היא אמרה 'כמה חבל כי כל חיי היו משתנים אילו הייתה לי התשובה'".
"הרוגז הוא אנרגיה מאוד מאוד מועילה, הוא מזכיר לי שיש דברים שמציאות שצריך לשנות"
בהמשך ורדה שאלה אותו על תקופתו בתור מפקד בצבא, כשבין היתר התייחסה לכך שהוא לא עצר ירי בשבויים ירדנים ובבוזזים עזתים, מה שגרם לו בסופו של דבר לבקש שידיחו אותו מתפקידו. "השתתפת בזה ולא נורא סבלת ייסורי נפש מזה. אטימות קונסטרוקטיבית של מפקד, אז מה קרה?" שאלה ורדה.
אלון אמר: "אני עשיתי את הדברים האלה, פשעי המלחמה, וזה לא העסיק אותי יותר מדי. יום אחד זה פשוט נכפה עליי, ראיתי את הסרט 'צייד הצבאים'. לפתע איזו תמונה חולפת, עוררה בעוצמה מאוד גדולה את שני האירועים האלה, ותגובת הנפש שלי הייתה של הבנה שמה שעשיתי לא תואם את מי שאני רוצה להיות. במהלך של לילה אני הבנתי שאני צריך לתקן את מה שעשיתי והתיקון שלי היה לפנות לצה"ל, לפרקליט הראשי, לדווח על מה שעשיתי ולהגיד 'תעשה את חובתך'".
ורדה אמרה: "לי היה נראה שזאת הייתה הדרך שלך לעוף מהצבא. יכולת להתנדב, לעשות דברים למען עניים, למען סובלים, לכפר על מעשיך, אבל במקום זה אתה כותב מכתב לצבא". לדברי אלון, "המחשבה הזאת לדווח או להתוודות על מה שעשית נחרטה בי בספר ('האחים קרמזוב') שקראתי. הרעיון של ההודאה הפומבית במעשה שעשית נחקק בי, וזאת הייתה התגובה הטבעית שלי".
כשנסע להודו, הוא התחבר לדת הבודהיסטית. "אתה מספר שבהתחלה היה לך מאוד קשה להתחבר לדבר הזה, ובין הדברים שאתה לומד, שרוגז זה רע. כלומר הבודהיזם מלמד לא להתרגז", אמרה ורדה. אלון חידד: "הבודהיזם לא אומר שהרוגז רע, הוא אומר - לפעול על פי הרוגז זה דבר שבדרך כלל פוגע במתרגז. הטענה היא מעשית - אתה יכול להשיג דברים מאוד טובים כדי לטפל בעילת הרוגז בלי לסבול. הרוגז הוא בכלל פוגע בי, כי אני זה שלא ישן בלילה. תחושות הרוגז מזיקות בעיקר לי", אמר.
"כשהגעתי לקורס בן חודש על הבודהיזם, למדתי כמה דברים. הם יודעים על התודעה יותר מאשר אנחנו בפסיכולוגיה, ורואים אותה בראייה הרבה יותר מעמיקה ורחבה, הודות ל־2,500 שנות מדיטציה. הידע שלהם הדהים אותי, מאוד קרוב לידע שלמדתי בהיפנוזה. כשגיליתי על זה החלטתי להמשיך ללמוד על הדבר הזה", שיתף.
"כשהתחלתי אני ידעתי שההמלצות של האנשים האלה הן המלצות שמבינות את האדם"
כשהגיע ללמוד על הבודהיזם, אלון שיתף את הלאמה בחרטה שלו על הריגת שבויים בצבא. "שאלתי מה דעתו ומה אני יכול לעשות. הכאב הזה, 20 שנה אחרי המקרה, התעורר תוך כדי הלימודים על המוות שלמדתי תוך כדי הבודהיזם", אמר.
"הוא נתן לי הנחיות לכמה מעשים של תיקון. הייתי די בשוק וגם מדוכא למדי על זה שהסכמתי לשטות הזאת", טען, והוסיף כי בין היתר היה צריך לעשות פעולות רבות, שכללו אלפי השתחוויות.
"בהדרגה התחלתי לעשות את הדברים האלה. מאוד מהר ראיתי שלפרקטיקות האלה יש ערך מאוד גדול לתחושה של טיהור. התודעה מתנתקת מהגוף הכואב ויכולה להגיע לתוצאה של מדיטציה תוך כדי. היא מאפשרת להסתכל במבט על מה קורה פנימה, והגוף מייצר אינדרופינים כל היום ואז הצלילות של התודעה היא יוצאת דופן. אני חושב שסם אקסטזי נותן את אותה התחושה", אמר.
עוד הסביר: "מה שנראה כמשימה מטומטמת או שייכת לתרבות זרה, הפך בעיניי להיות ערך טיפולי יוצא דופן, לכן גם המשכתי את הדבר הזה. כשהתחלתי אני ידעתי שההמלצות של האנשים האלה הן המלצות שמבינות את האדם. הלאמה הבין או תפס את הראש שלי וידע שכשאומרים לי, אני עושה, וכשאני עושה משהו, אני לא אעזוב אותו. הייתה קליטה מאוד טובה של מי שאני".
לבסוף, ורדה הסבירה כי למעשה הוא כתב את הספר על הגלגולים שעבר בחייו, שנקלע אליהם, אחד מהם היה הרגע בו נפצע בתאונת ירי בגיל 20. "אבל יש שם המון סיפוק מהמאמץ", סיפרה.
אלון פירט: "אני לא שמח שהייתה לי התאונה הזאת. מה שגיליתי זה שהלוך הנפש יכול לקבוע לאן אתפתח. אני יכול להתפתח כקורבן, כנפגע טראומה וכמי שכל חייו הולך עם התמרמרות או כעס, ואני יכול ללכת לכיוון אחר לגמרי של להתגבר על המכשול הזה שהופיע. גם כאן המזג שלי הולך לכיוון של להתגבר וההתגברות נתנה לי סיפוק מאוד גדול כי מלאכת ההתגברות הייתה ממושכת, לקח לי שנה להשתקם, אבל המזג שלי גרם לי תמיד להסתכל על איך שהתקדמתי היום לעומת אתמול ושלשום, הדבר הזה הפך את השיקום לאתגר במקום לעונש".
נחי אלון סיכם: "כמה דברים בחיי עשיתי בדרך הזאת ואני מוצא שלי היא הייתה מאוד מסייעת להתגבר על קשיים".
