עמנואל זמיר, שנהרג בשנת 1962 בתאונת דרכים בגיל 36 בלבד, נחשב לאחד מעמודי התווך של הזמר העברי בשנות ה־50 ומראשוני הכותבים והמלחינים של שירים עבריים במחוזותינו, כשהוא גם הניח את אבן היסוד של מה שלימים הפך לחלק מהזמר הים תיכוני בזכות הדבקות הרבות שהלחין.
זמיר, החתום בין השאר על קלאסיקות כמו 'אל אדמות לכיש', 'דבקה החמור', 'לקוצרים הידד', 'באר בשדה', 'בפאת הכפר', 'זמר חג', 'מגדים' ו'ערב שח' (על פי הבאר), הוא מגדולי המלחינים הישראליים ועל אף שפעל תקופה קצרה בשל הטרגדיה שגדעה את חייו, שיריו הושרו ומושרים בפי מיטב אמני ישראל, מיהורם גאון, אריק איינשטיין, יזהר כהן ודקלון ועד שושנה דמארי, יפה ירקוני, ירדנה ארזי, עפרה חזה ויהודית רביץ.
מעבר לעובדה ששיריו התפרסמו על גלי האתר, זמיר, שהקדיש את מלוא מרצו ונשמתו להפצת הזמר העברי ברחבי הארץ, נהג לנסוע מצפון ועד דרום עם טנדר ה"ויליס" הירוק שלו וללמד אנשים את שיריו ושירי ארץ ישראל מתוך תחושת שליחות.
בפרק זה של "מילים ולחן" סיפר דודי פטימר את סיפורו, השמיע את שיריו הגדולים והזכיר את מי שנחשב לגדולי הקלאסיקנים של הזמר העברי.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.