"מי שלא שירת, במקומו לא הייתי מייצג את המדינה"
סגן הרמטכ"ל לשעבר אלוף (מיל') עוזי דיין על הגעת נציגי ממשלה לבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון: "עצם זה שיש מהומה כזו גדולה - סימן רע לחברה"
לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, מחלוקת לא צפויה בקרב המשפחות השכולות עלתה לסדר היום. ובכן, לאור המחאות נגד הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה, חלק מהמשפחות הכריזו כי לא רוצות שחברי הכנסת יגיעו לבית העלמין בטקס הזיכרון וחלקן אמרו כי ישמחו שהפוליטיקאים יכבדו אותן בנוכחותם. אריה אלדד דן על כך ב־103fm עם אלוף (מיל') עוזי דיין, לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי, אשר הביע את דעתו בנושא.
"השבוע הזה שבוע גבורה, מיום הזיכרון לשואה ולגבורה ועד יום הזיכרון וחג העצמאות", ציין דיין בפתח השיחה. "אני בן יחיד למשפחה שכולה. בגלל זה הייתי צריך לרמות בקבלה ליחידה, כי דרשו ממני להחתים את אמא שלי על מסמך שאני לא הסכמתי שהיא תחתום עליו, לא גיליתי לה אפילו שיש את המסמך הזה. בדרך לבקו"ם חתמתי על זה בשמי. אני זוכר בתור ילד שמאוד הטריד אותי המשפט 'במותם ציוו לנו את החיים', פעם הוא היה מרוח על כל קיר בכל מקום".
לדבריו, "ככל שגדלתי הבנתי שהם לא ציוו אותנו שום דבר, הם ציוו לנו את החיים במובן שהם אפשרו לנו לחיות. אנחנו מצווים על ידנו להיות תלויים בזכרם. עצם זה שיש מהומה כזו גדולה זה סימן רע לחברה שלנו. במקרה שלנו, במקום שיש אנשים לא צריך כל כך הרבה הוראות ועניינים, בשל זה לא יעזור ובמילה יותר מדוייקת לזמננו, מי שלא היה בצבא, אני במקומו לא הייתי הולך ביום הזיכרון לייצג את המדינה בבית הקברות. יש הרבה אנשים שזה צורב בליבם. מצד שני, אני דרך אגב, כמי שנמנה עם משפחות שכולות, אני לא הייתי פותר את המדינה מאחריות שלה. אני לא הייתי אומר 'אל תבואו, אל תייצגו, לא רוצים לשמוע אתכם', כי אין לדבר סוף".
על הטענה כי המשפחות השכולות באות לטקס שהמדינה עורכת לכבוד החללים, אמר: "זה נכון אבל אני לא רוצה להיות כל כך פורמלי, אני אומר יותר מזה - אנחנו, משפחות שכולות, אתם באמת רוצים להדיר את המדינה? המתים שייכים למשפחות שלהם, לא למישהו אחר. כל דבר שאתה עושה אותו ממלכתי הרבה פעמים זה נהיה לא אנושי. במקומות כמו ביחידה, לא הולך לבית הקברות ביום השנה, ביום הזיכרון, ביום הנפילה, מישהו שלא הכיר את מי שנפל או את המשפחה. המשפחות צריכות להגיד 'כן אני רוצה שהמדינה תהיה נוכחת, כי זו המשמעות של במותם ציוו לנו חיים', ונציגי השלטון צריכים להיות יותר רגישים ומבינים במצב כזה".
"שתיקה היא אופציה טובה?", תהה פרופ' אלדד, ודיין השיב: "כן. היא אופציה טובה אבל בעיקר לתאם את זה מראש. כי בסוף יש גם את הרשות המקומית. זה לא שאתה בא על פי כל משפחה ומשפחה. אל תודיע בבית הקברות 'אני לא אגיד אף מילה', אבל תגיד מראש, שהרשות תגיד 'יהיו נוכחים ולא יינשאו נאומים'".
"אנחנו צריכים להיות ראויים לזכרם"
כמו כן, כאשר נשאל מתי המתים הפכו לקדושים שלנו, הבהיר דיין כי "הם לא קדושים, הם צריכים להיות מקודשים. אני חושב שזה דווקא דבר יפה במובן לא שהוא קדוש וכו', אלא ראו אנחנו מקדשים את הזכר. אבל נזכור, במותם ציוו לנו את החיים, אבל מה שאנחנו עושים בחיים האלו אנחנו מחליטים. החיים חיים והמתים מתים, אנחנו צריכים להיות ראויים לזכרם. דרך אגב, במקום הרבה מאוד מילים יש כאלו שמצליחים להפוך את הזיכרון, העצב והאובדן לצו חיים. עושים בשם הדבר הזה דברים לטובת החיים".
בהמשך, התייחס סגן הרמטכ"ל לשעבר למודל הגיוס החדש שהוצג השבוע ואף טען כי לא מדובר בהסדר טוב: "אני חושב שאנחנו צריכים לומר ברור, יחד בבנק יחד בטנק. דווקא צורת החיים והעבודה היא כן פתרון מסויים לזה, אם נהיה יחד בבנק כדי להפקיד את השכר אז יהיה בזה שיפור מאוד גדול. אני אופטימי בעניין הזה. חלק בגלל שהחרדים מבינים היום שלא כולם יכולים ללמוד, 40 אחוזים מהלומדים לא עומדים בדרישות הכל כך קשות של הלימוד, ומצד שני אפשר לראות איך הם צמאים למפעלים שיש להם הערכה. גם בגיוס לצבא, באמת להציע להם דברים ולא בכוח. אני חושב שהזמן והשכל הישר כן יעשו שינויים כי בסופו של דבר אחד המשפטים החשובים ביהדות זה 'בחרת בחיים'. אני לא הייתי עושה שום דבר בכוח, זה רק יוצר יותר בעיה".
"כן הייתי דרך מפעלים מסויימים. צריך למצוא דרך, אולי אפילו המשמר הלאומי עכשיו, אם אתה מצליח ליצור מצב שאתה לא משנה את אורח החיים, לא מאיים בשינוי אורח החיים, אז בוא נקווה שיעשו את זה בצורה מספיק טובה", הדגיש.
בנוסף, הביע דיין את דעתו על המרד בפלוגת גולני, אשר כלל הלוחמים הניחו את נשקם ועזבו את הבסיס: "קל להחמיר בדין בדבר כזה. אם אתה סופר את העבירות זה לא רק סירובי פקודה, השאירו את הנשק והלכו. אני חושב שעשו בשכל שדיברו איתם כמה שיותר מוקדם ולא הענישו בחומרה, אבל המבחן הוא עכשיו - לא צריך לוותר בשאלה לא אתם תקבעו מי יהיה המפקד. המפקד הקודם מילא תפקיד, וכל הכבוד בעניין הזה כי המשמעת הצבאית הכוללת בסופו של דבר מחברת את החיילים וכו', והרגשות ביניהם חשובים מאוד. אני חושב שנהגו בצורה נכונה, ואני שמח שגם התקשורת הצליחה לא לנעוץ את שינייה עד זוב דם".
עריכה: שני רומנו
