"מתפקדים כמה שאפשר, משתדל לא ליפול"
עומרי דבורה, הלום קרב משירותו הצבאי, על החיים לצד פוסט טראומה לאחר ששרד את תופת הקרב • עו"ד שחר המאירי: "מאז סעידיאן, פחות מתביישים להיעזר"
ביום הזיכרון, מקפידים אנו להתייחד עם זכר הנופלים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה, מביאים את סיפוריהם ומבכים את לכתם; אך לצדם יש חיילים וחיילות רבים שאמנם שרדו את התופת הקשה, אך המראות משם לא מניחים להם.
עורך הדין שחר המאירי (המאירי עורכי דין), המייצג חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנפגעו במהלך שירותם הצבאי, הביא פרטים נוספים על התופעה: "יש עשרות הלומי קרב שלא מוכרים למערכת. התהליך הארוך מתחיל הרבה לפני הפנייה למשרד הביטחון. מאז איציק סעידיאן, הנושא קיבל יותר מודעות. פחות מתביישים לבקש עזרה".
עומרי דבורה, הלום קרב, הצטרף לשיחה וסיפר על התמודדותו היומיומית. "אצלי זב התחיל ממש בצמוד לסיום השירות. ברגע שהשתחררתי, התחלתי להבין בדיוק מה השתנה, והיו הרבה דברים שהשתנו - ראיית העולם שלי הפכה לחרדתית, דבר שלא היה לפני. היו דברים שהזכירו לי את החרדות, כמו טריקת דלתות או צעקות. פתאום אתה מקבל תמונה של חרדה ופחד שלא היה לי אף פעם. אני נפצעתי בעופרת יצוקה, בנובמבר 2009, ומאז מתגלים כל יום דברים חדשים".
בהמשך, עוד שיתף: "אני חי עם האופי החדש שקיבלתי ומתמודד עם זה. אחרי שהבנתי את השינוי, התחלתי לשאול שאלות. זה כמו גלגל שחוזר על עצמו, כל הזמן אתה צריך לטפל בעצמך שוב ושוב, אבל אתה לומד לחיות עם זה. אתה מתפקד כמה שאפשר, באופי שלי אני משתדל מאוד לא ליפול ולא להיות לבד. אני מנסה יום יום לעבוד על זה, כמובן שזה לא מצליח במאה אחוז. יש לי הרבה דברים שלא מצליחים, כמו חוסר סבלנות מול האישה או בעבודה, אבל אני כן יודע לקחת צעד אחורה ומנסה להירגע כמה שיותר".
עריכה: דוד זבולוני
