"טייס שקורא לסרבנות הוא מוג לב"
רס"ן (מיל') שי קלך, טייס קרב לשעבר, גינה בתוקף את תופעת הסרבנות • על הרמטכ"ל: "אם תהיה סרבנות בפועל, אי אפשר לומר שידיו לא היו במעל"
רס"ן (מיל') שי קלך, טייס קרב לשעבר (פורום 'טייסים לטוב'), כתב בחשבון הטוויטר שלו: "אני אומר לכם מתוך ידיעה ברורה! כמות הטייסים הפעילים שיסרבו בפועל היא אפסית". בשיחה עם ינון מגל ורויטל סויד ב־103fm, הוא הסביר את הממצאים.
"אני חושב שנכון לפתוח בדברי שבח ראויים לראש הממשלה ולשר הביטחון שגינו בפה מלא את תופעת הסרבנות, כי לשתוק ולא לדבר זה דבר איום בהיבט הזה. אני חושב שאי אפשר באותה נשימה לא לגנות את העובדה שהרמטכ"ל עומד בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1, בעוד יהודים נרצחים ביהודה ושומרון, והסרבנות מאיימת לקרוע את הצבא כביכול ואת האומה, והוא מייצר איזשהו תרחיש היפותזי על איזשהו יהודי פרא שהולך לזרוק בקת"בים על פלסטינים", אמר קלך.
איך אתה מסביר את זה שהרמטכ"ל לא דיבר על הסרבנות? האם זה בגלל שלדעתך הוא תומך באירוע הזה בצורה כזאת או אחרת בסרבנים?
"אני לא יודע אם הוא תומך, אבל אם בסופו של דבר, יש סרבנות בפועל, אי אפשר לומר שידיו לא היו במעל הזה. אני רוצה להבדיל בין הגל הראשון של הסרבנות לגל השני. בגל הראשון, חבריי ואני לפורום דיברנו עם כל מפקדי טייסות הקרב, אבל הפעם הספיקה התכתבות עם אלוף משנה ושיחה עם מפקד טייסת אחד, שבאים ואומרים שלא רק שלא תהיה סרבנות בפועל, אלא אם תהיה, היא תטופל במלוא חומרת הדין. פורסם לפני יומיים שישנם 110 טייסים פעילים שיסרבו. אין דבר כזה. 110 טייסים פעילים, הכוונה - 10 טייסי קרב מכל טייסת קרב".
לדבריו, "יש פה מסך עשן אדיר, אין שמות, ניים דרופינג של כל מיני מערכים שאף אחד לא מכיר. אלו אנשים שחיים בדמיון. הם מהדהדים את עצמם בתוך קבוצות וואטסאפ כאלה ואחרות, אין להם שום ביקורת פנימית. בסוף נוצר מיעוט נטול השפעה שחי בתודעת רוב שמהודהד על ידי התקשורת".
"לצורך החישוב, ישנם 10 מיליון אזרחים במדינת ישראל, שישה אחוזים משרתים במילואים, זאת אומרת 600 אלף, נכון ש-1.5 אחוז זה למשך 20 שנה, בואו נאמר - 300 אלף איש. כדי להגיע לאחוז אחד של סרבנות, הם צריכים להעמיד 3,000 סרבנים. אני לא ראיתי 300, לא ראיתי 30 ואפילו לא שלושה. זאת אומרת, מדובר פה בפרומיל זניח. זאת לא מחאת העם, זאת מחאת הפניית העורף לאומה", הוסיף.
הטייסים האלה שקוראים לסרבנות, הם מוגי לב?
"טייס שקורא לסרבנות, במיוחד אגב אם הוא מפנה עורף לאומה, הוא ודאי מוג לב".
"יש פה שבירה של האתיקה העיתונאית. בסוף יש איזושהי אג'נדה לפרסם כל דבר כהווייתו, לא מחפשים שמות, לא בודקים את מהימנות המקור, זה פעם אחת. פעם שנייה, השבר הוא באי אמירה ביקורתית. המהות של התקשורת, כפי שאני מבין אותה, היא ערכית וביקורתית, השואלת שאלות. בהתנתקות ביזו את הסרבנות וכעת בסך הכול משקפים", סיכם.
