"המטה או מי שמנהל אותו מארגן לרה"מ שכפ"ץ נוח"
דוד מידן, לשעבר מתאם השבויים והנעדרים בתקופת שליט, על בחירתו לעזוב את מטה החטופים • טען: "הגורם שיכול אולי להביא לפתרון - האמריקנים"
על רקע הניסיונות להשבתם של 239 החטופים משבי חמאס, אתמול (א') פורסם ב'חדשות 13' כי דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים בתקופתו של גלעד שליט, וראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, החליטו להפסיק את פעילותם במטה הקורא להחזרתם.
מידן שוחח עם ענת דוידוב ואודי סגל והסביר את החלטתו: "הכול בסוף איכשהו מוביל לראש הממשלה. אני חושב שראש הממשלה חושש מהזעם של המשפחות".
לדבריו, "הוא נמנע מלהיפגש איתן בצורה רצינית, לטעמי. היו שתי פגישות, שתיהן היו עם מספר משפחות מצומצם שהמטה בעצם בחר את המשפחות. מי שזוכר את המפגש הראשון, הוא היה עם מספר משפחות ובאופן מפתיע הגיע מנכ"ל חוננו. בואו נגיד, היה לו מפגש נוח יחסית, ואז גם כן גבות הורמו והיו שאלות ותהיות".
מידן המשיך, וסיפר: "לפני יומיים הייתה הפתעה שנייה, שהיה מעכשיו לעכשיו מפגש. עוד פעם מספר משפחות מצומצם, שתי משפחות שהיו בפעם הראשונה היו גם בפעם השנייה. לא הייתה אף משפחה מקיבוץ בארי, מכפר עזה, מחולית".
"הרושם שלי, שבעצם המטה או מי שמנהל את המטה, בעצם מארגן לו שכפ"ץ נוח שהוא יפגוש את המשפחות הנוחות וכל השאר, הוא יימנע מלהיפגש איתן. אני מצפה שאם ראש הממשלה הוא מנהיג, שיתמודד עם הזעם והכעסים של המשפחות. המשפחות בוערות ואין סיבה לא לפגוש אותן, לא בפורום של 6-5 משפחות בחדר, אלא מול 60-50 משפחות בחדר גדול", טען.
"לא לארגן מפגשים מצומצמים כאלה שהם לא מכובדים בעיניי"
בהמשך, שיתף: "כשהתבקשתי להצטרף למטה, אז לא היה היסוס, אני חושב שזה למטרה קדושה. אתה מגיע בנפש חפצה, ידיים נקיות, אבל משראיתי שבעצם, באיזשהו מקום אני מסייע כשכפ"ץ לראש הממשלה אז אמרתי עד כאן".
"אני רואה אנשים בוערים וצריך לפגוש אותם. החדר היה קטן, ורוב האנשים שהיו בחדר אלה לא היו המשפחות, אלה היו האנשים מהצד של נתניהו, והוא צריך להיפגש עם 50, 60, 70 משפחות בחדר גדול ולשמוע אותם, גם אם יצעקו, גם אם יגדפו, הם מדברים ממש מדם ליבם, ולא לארגן מפגשים מצומצמים כאלה שהם לא מכובדים בעיניי", הוסיף.
הדעה הרווחת שהלחץ הצבאי הישראלי הוא הדבר היחידי שיכול להוביל את חמאס לדיון על החזרת החטופים.
"אני יכול להניח שלחץ צבאי מביא את החמאס יותר לפינה ואולי זה יביא אותו לחשוב על איזשהו פתרון שיקל עליו. יש היגיון בזה, זה לא נטול היגיון, אבל בעיניי הגורם הכי משמעותי בכל הסיפור שיכול אולי להביא לפתרון זה דווקא הגורם האמריקני שלמיטב התרשמותי הם רציניים בעניין, הם מחויבים, הם מדברים באופן קבוע עם הקטארים והמצריים, שרק שתי המדינות האלה באמת יודעות לדבר עם החמאס. אם אני קצת אופטימי או שיש לי איזה שביב תקווה שמשהו יקרה ותהיה איזושהי פריצת דרך, זה הודות לנחישות האמריקנית והרצון שלהם לסיים את הפרשה הזאת".
יכול להיות מצב שהחטופים האלה לא יחזרו?
"אני לא יודע. אני חושב שככל שהזמן עובר והתנאים שם, אפשר להניח, הם ממש לא משופרים, ובטח תחת הפצצות בטוח שזה לא משפר את התנאים, ויש שם אנשים מבוגרים, חולים כרוניים, יש שם תינוקות, אז אני חושב שהתנאים האלה והחלקים החלשים שבחטופים בהחלט נמצאים בסכנה, לכן הצורך במיידיות... בעיניי קריטי לעשות את זה הכי מהר שאפשר, ללא שום שיהוי, ללא שום עיכוב ולשחרר כמה שניתן".
בתמורה לשחרור מחבלים?
"אני לא חושב שזה חכם להגיד את זה. לדעתי, צריך לעשות עסקה גדולה שהפעימה הראשונה שלה צריכה להיות ממש מיידית שתשחרר את הילדים ואת הזקנים והפצועים הקשה, ממש מחר, מחרתיים, זה לא צריך להיות אירוע של חוזים מסובכים. מכיוון שהכיוון של הפעימה הראשונה יהיה הומניטרי, אני חושב שאנחנו נשלם במטבע הומניטרי".
לדבריו, "האינטרס של חמאס ברור לכולם, אבל הוא גם נתון ללחצים. הלחץ של קטאר ושל מצרים עליו, לא צריך להקל ראש בלחצים עליהם, כשמעליהם יושבת אמריקה שבאמת מפעילה כל לחץ אפשרי לקדם עסקה. אני גם לא אומר עסקה גדולה ועסקה קטנה".
אני חושב שתמיד נכון לעשות עסקה אחת גדולה, וזה תמיד מומלץ. אנחנו במצב טיפה שונה, צריך עסקה גדולה, אבל אפשר לחשוב על פעימות בגלל הקריטיות של הילדים והזקנים", סיכם.
עריכה: אמיתי דואק
