"אין פרטיות, אין אינטימיות, כלום"
מאות אלפי תושבים בישראל חיים כפליטים בארצם, משפחות שלמות שהות בחדרים צפופים למעלה מ־100 ימים • ענת דוידוב ביקשה להשמיע קול זעקה
כמה חדרים יש ללב?: ענת דוידוב גוללה את סיפורה של פרן כהן, מפונה מקיבוץ דפנה, שנמצאת מחוץ לביתה מתחילת חודש אוקטובר יחד עם כל המשפחה. חמישה אנשים, הורים ושלוש בנות, שוהים בשני חדרים קטנים בבית מלון. בתה הגדולה של כהן נמצאת בכיתה י"ב, וכשניגשה לבגרות במתמטיקה סיפרה כי לא הצליחה לחשוב על כלום. איך אפשר לחשוב בתנאים האלה? "שני חדרים פיצפונים, חמש נפשות, אין פרטיות, אין אינטימיות, כלום. ברור שככה אי אפשר ללמוד לבגרות!", אמרה דוידוב.
"טיפ קטן לשר החינוך: שווה לוותר השנה על מבחני בגרות חיצונים ולהסתפק בציונים הבית ספריים הפנימיים, זה לא הולך להסתיים בקרוב. כדאי לחשוב על מחווה כזאת לטובת השקט הנפשי של כולם", אמרה דוידוב.
בהמשך הוסיפה נקודה חשובה ואמרה: "במהלך חמשת החודשים האחרונים, מאז פרוץ המלחמה, כמות השימוש בתרופות נגד דיכאון וחרדה עלתה ביותר מ־40%. היה מוזר אם זה לא היה. לתושבים המפונים, צפון ודרום, הפליטים בארצם, אין חיים. הכול נעצר, ולפחות בצפון אין אפילו קרן אור קטנה, תקווה, משהו לאופטימיות. או מלחמה או הסכם. בינתיים רק איומים ורהב. לזה בדיוק התושבים מייחלים. נקווה לטוב".
