"אם שחר היה חי, הוא היה אומר לי: 'אבא, תעזור לו'"
אביו של שחר סטרוג ז"ל מנסה למצוא את הכוחות לסלוח לחייל שהרג בשוגג את בנו
קובי סטרוג, שבנו נהרג מפליטת כדור של חברו ליחידה, שיתף את אילה חסון בקושי להתמודד עם האובדן והניסיון לסלוח לחייל היורה: "יום למחרת האירוע בני היה אמור לצאת להופעה של מוקי ולשלוח לי צילום של השיר 'ילד של אבא'".
שלושה חודשים וחצי אחרי מותו של לוחם יחידת דובדבן , סמ"ר שחר סטרוג ז"ל, מפליטת כדור בבסיס במרכז הארץ, אושר אמש (ב') הסדר הטיעון עם הלוחם שירה בשוגג בחברו. אביו של שחר סטרוג שיתף הבוקר (ג') את אילה בתחושותיו כשהוא מנסה למצוא את הכוחות לסלוח לחייל שהרג את בנו: "עד לרגע זה אני עדיין לא יודע מה קרה בחדר עצמו. מי שיודע זאת הוא רק החבר של שחר שהרג אותו בשוגג". כשנשאל מדוע לא חשפו בפני בני המשפחה את החקירה שבוצעה לחייל היורה תהה: "אינני יודע, אני מאמין שזה נובע מתוך משהו משפטי. משטרה צבאית הייתה זו שחקרה את החייל, ביקשתי לדעת את הנסיבות למותו של הבן שלי ואמרו שרק אחרי המשפט נקבל חלק מהחומר כי נחקרו גם אנשים ספציפיים שאסור לחשוף את פרטיהם".
אילה חסון נדהמה: "אני לא מבינה את הגישה של המשטרה הצבאית. הורים שכולים לא זכאים לדעת באופן מלא מה קרה באירוע? זה לא תחקיר של המוסד או מבצע סודי שהתרחש באיראן. מי זכאי לדעת את האמת במלואה אם לא אתם? אני חושבת שתפקידו וחובתו של הצבא לעדכן אתכם באופן מלא בכל הפרטים שהם אספו בחקירה הזו. אנחנו נפנה לדובר צה"ל וננסה להבין מה כל כך סודי בתיק הזה שלא טורחים לעדכן את האבא והאמא של הילד שנהרג בשוגג ששילמו את המחיר הכבד ביותר. איזו ערלות לב זו, איזו גישה פסולה. זה לא מקובל עליי בכלל".
"אני חושב שהמידע הזה היה עוזר לנו מאוד", קובי שיתף, "החיים אחרי ה-20 למרץ הם חיים אחרים ממה שהיה לנו קודם. הייתה לי שיחת טלפון אחת של החייל שירה בבני וביקשתי להיפגש עמו כדי לשמוע מה קרה אך הבנתי שבהצעת עורכי הדינו אמרו לי שאסור לו לספר".
"אנחנו מכירים את החייל ברמה האישית", הוסיף, "הם היו חברים טובים וכשהיינו מבקרים את הבן שלנו בסופי שבוע בבסיס אותו חייל היה יושב איתנו גם כן. כששוחחנו בטלפון הוא אמר שהוא מתנצל. שיתפתי אותו שאני לא ישן שלושה חודשים בלילות ואני לא יודע מה קרה שם. רציתי לדעת אם בני קיבל מכה, אם הוא צעק, אם כאב לו, אם הוא הוציא מילה אחרונה מהפה לפני שנהרג. החייל רק טען שעליו להתייעץ עם עורכי הדין.
"אני מאוד כועס על המקרה אך לא מנסה לשפוט את תגובות הילד, אני מאמין שאנחנו נפגש יום אחד אחרי המשפט והוא יספר לי. חוץ מהילד היורה היה שם עוד ילד שגדל וחונך על אהבת המדינה, התנדב בצופים והיו לו המון חברים שעצובים היום בדיוק כמו שאר בני המשפחה ואף אחד לא יודע בדיוק מה קרה שם. באותו יום ב-19:30 הוא עוד התכתב עם אחותו וב-19:45 דיבר עם החברה שלו. ב-19:52 נורתה הירייה שהרסה משפחה שלמה וגורמת לנו להתמודד עם משהו שלא ניתן להתמודד איתו. יום למחרת האירוע בני היה אמור לצאת להופעה של מוקי ולשלוח לי צילום של השיר 'ילד של אבא'".
אילה הוסיפה לדבריו בבכי: "הכאב שלך חודר לכל עצם בגוף ואין לי מילים לנחם אותך. למרות היעדר הידיעה אתה סומך על עסקת הטיעון. בלעדיכם זה לא היה יוצא לפועל. מאיפה הכוחות? מאיפה אתה מגייס את תעצומות הנפש הללו?"
"אני מאמין שאותו חייל הוא לא רוצח", סיפר, "המשפחה שלנו קיבלה על עצמה אסון כבד אך מכיוון שאני מכיר את החייל לא הייתי רוצה שגם המשפחה שלו תיהרס. הוא יישא את הכאב הזה כל חייו וזה לא יהיה משהו שיחלוף, הייתי רוצה שיקבל את העונש אך גם את הטיפול לו הוא זקוק. אני כל הזמן מנסה לחשוב ולשאול את שחר שלי מה הוא היה רוצה שנעשה, אני בטוח שהוא היה אומר לי 'אבא-תעזור לו' - זה מה שאני רוצה לעשות. אני כועס על מה שקרה, שבשטות של רגע נגמרו חיים. הקצינים הבכירים ביותר שביקרו אותי והעבירו את התחקירים של הצבא (ללא התחקירים של מצ"ח), כולם אמרו פה אחד שלא היו שם משחקים בנשק - היו תרגולות מול קיר ללא השגחת קצינים אך לעולם לא כיוונו אחד על השני את הנשק. שחר אמר לנו לאורך כל הדרך שאנחנו יכולים להיות רגועים כי עובדים איתם על הרגלי הבטיחות, על מה מותר ומה אסור. אני עדיין לא מצליח להבין מה בדיוק קרה שם".
עריכה: איתמר זיגלמן
