ביקורת תרבות \\ עדן בן ארילפני שהמיינסטרים אימץ לחיקו את המוזיקה המזרחית, היו אלה האחים ראובני שראו לנגד עיניהם הזדמנות לייצר מהפכה והיו מוכנים להניע אותה קדימה. בלי אישור מהרדיו, בלי תמיכה ממוסדות התרבות - הם פתחו חנות קסטות קטנה בשוק התקווה, וידעו מתי ללחוץ על הפליי. 'מלכי הקסטות: האחים ראובני', מבית היוצר של HOT8, היא סדרה דוקומנטרית חדשה ומרתקת שמסירה את האבק מעל הסיפור שלא סופר: עשרה אחים משכונת התקווה שעשו את הבלתי יאומן ויצרו מהפך תרבותי בעשר אצבעות.
"אנחנו היינו הביל"ויים של המוזיקה הזו, מהאשפתות הרמנו אותה", אמר אחד האחים בתחילת הפרק הראשון של הסדרה, והמשפט הזה מצליח לתמצת את הכל – אין מוזיקה מזרחית בישראל בלי האחים ראובני, בלי הילדים החרוצים משכונת התקווה שזכו לחינוך קפדני מהוריהם, והצליחו להגיע להישגים פנומנליים שמשפיעים עד היום על היחס של עולם התרבות כלפי המוזיקה המזרחית. אין כל ספק, מדובר בסדרה שמנגנת על מיתר רגשי, אבל גם בועטת בבטן - ומזכירה לנו שבישראל, גם הצלילים הכי מוכרים ואהובים התחילו דווקא מהשוליים.
מוזיקת הקסטות היא לא רק סגנון מוזיקלי, אלא תופעה תרבותית ישראלית עמוקה. זו המוזיקה שנולדה בשוליים, בחצרות, בחפלות ובתחנה המרכזית - כשהממסד סירב להכיר בה, אבל העם כבר ידע איך לשיר אותה בקולי קולות, ובאיזה טון. בתחילת הדרך היא הוקלטה באולפנים מאולתרים, נמכרה על סלילים מסתובבים וחצתה שכונות, ערים ומעמדות - עד שכבשה את הפס הקול של ישראל. אפשר לומר שזו הייתה המהפכה המוזיקלית הכי עממית שלא חיפשה לגיטימציה - אלא יצרה אותה בעצמה.
האחים ראובני התחילו את הקריירה הענפה שלהם בזכות חנות קטנה למוצרי חשמל שפתחו בשכונת התקווה. דבר הוביל לדבר, והחבורה המלוכדת זיהתה את הפוטנציאל במכירת קסטות משוכפלות של המוזיקה שאהבו לשמוע בשכונה. המוזיקה קיבלה חיים משל עצמה, אבל מקום ברדיו עדיין לא היה לה - הממסד לא הצליח להתחבר לסגנון השורשי שהיה מתנגן בחפלות ובאירועים, והשאיר אותם לבד במערכה.
בזכות כוח ההמונים ויצירתיות אין קץ הצליחו האחים לגלות לא מעט זמרים אדירים שהיו נשארים זמרי שוליים בלעדיהם. כישרונות פנומנליים כמו אהובה עוזרי, דקלון, שימי תבורי, חיים משה, ג'קי מקייטן, מרגלית צנעני, וזהר ארגוב. גם כותבים ומוזיקאים רבים התחילו את דרכם המקצועית בזכות העבודה המאומצת של האחים – עוזי חיטמן, ננסי ברנדס, ויהודה קיסר, צמחו וגדלו סביבם. אם נסתכל על העשייה שלהם לעומק בהחלט מדובר בקרקע פורייה ליצירת אגדות תרבות.
הסדרה מתנהלת בקצב נכון ומעוטרת בלא מעט קטעי ארכיון מרגשים, ראיונות עם האחים, ושיח עם שמות נוספים וחשובים לא פחות כמו למשל, האדריכל של המוזיקה המזרחית, אביהו מדינה, העיתונאי וחוקר המוזיקה דודי פטימר, ועוד אמנים רבים וטובים שמעריכים את עשייתם של האחים ראובני, וזוכרים להם חסד נעורים.
יוצרי הסדרה, דליה מבורך ודני דותן, העניקו לנו הצצה מסקרנת לסיפורם של האנשים שהצליחו ליצור מרד של ממש בתוך כור ההיתוך הישראלי. במשך שני פרקים הצליחה הסדרה להעביר את תחושת הדחייה, המאבק והניצחון, והזכירה לנו באלגנטיות איך קסטות פשוטות הפכו למהפכה תרבותית.
העשייה של האחים ראובני בשנות ה־70 מצליחה לייצר הדים עד היום, ותרמה רבות למנעד התרבותי בישראל. רבים מהאמנים בז'אנר הים-תיכוני חייבים לעקשנות ולמסירות שלהם הרבה מאוד. האחים ראובני כבשו לאט לאט את תחנות הרדיו, ולא הסכימו להסתפק בפירורים. ממש כמו שנחשון בן עמינדב היה הראשון לקפוץ למים, ככה גם האחים ראובני היו נחושים וחדורי מטרה. בתור הראשונים לעשות מעשה הם עמדו מאחורי הקלעים ביציבות, והפכו לסוג של שומרי סף של תרבות שלמה שניסתה להישאר בתודעה.
אם נתבונן מבחינה ויזואלית על הלוגו המעוצב של האחים ראובני נראה שת ידיים מוחאות כף, יש מי שיראה פה רמז לחגיגה המוזיקלית שהם אחראיים עליה, אבל מצפייה בסדרה אנחנו מבינים את הסימבולית של הלוגו, שהיה מודפס על כל כך הרבה קסטות, לעומק. האחים ראובני עשו יחד משהו אדיר, אבל אף אחד לא דמיין שאקורד הסיום שלהם יהיה צורם כל כך.
גם בשנת 2025, כשהזמר המזרחי הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, עדיין חשוב להניח זרקור על ההיסטוריה. שכן, המאבק על המקום, הייצוג וההכרה אומנם הסתיים, אבל עדיין חשוב שלא נשכח מאיפה הכל התחיל. בתקופה בה כל שני וחמישי יש מסיבות בהן מנגנים 'מוזיקת קסטות', והקהל מצביע ברגליים, הגיע הזמן שנכבד את האבות המייסדים.
בשורה התחתונה, מדובר במסמך חשוב ומרתק, שמעניק לצופים הזדמנות אותנטית לצפות במאבק תרבותי - ולשמוע, אולי בפעם הראשונה, את הסיפור שלא נכנס מיד לפלייליסט, אבל תמיד מצא בית להתנגן בו.
הסדרה תעלה לשידור ב־14 במאי ב־ HOT8 ב־ HOTVOD וב־NEXT TV