"צריכים לדבר על מה שמחבר בינינו"
ההורים השכולים ברוך בן יגאל מרים פרץ מייחלים לאחדות • פרץ: "יצאנו ממצרים יחד" • בן יגאל: "שום קיצוניות לא טובה"
רון קופמן שוחח עם מרים פרץ ועם ברוך בן יגאל. פרץ, אשת חינוך ששכלה שניים מבניה – בנה הבכור אוריאל ז"ל שנפל בלבנון ב-1998, ובנה הצעיר אלירז ז"ל שנפל ב-2010 בעזה. ברוך בן יגאל הוא אביו של עמית ז"ל שנפל בכפר יעבד בשומרון. שלושתם שירתו בחטיבת גולני.
בן יגאל ופרץ עסוקים בפעילות חינוכית וחברתית. קופמן סיפר עליהם: "הם מנסים להחזיק קו מחבר בין כל חלקי החברה הישראלית בימים האלה, גם בימי הזיכרון אבל גם בימי השגרה". השניים סיפרו על האבל האישי שלהם, אבל גם על תחושת האופטימיות הלאומית של שניהם, המבוססת על תחושת חיבור עמוקה לעם ולארץ.
פרץ סיפרה: "כאב לובש ופושט צורה. אם בהתחלה בוכים, הכאב מתעצם עם השנים. אנשים אומרים: 'הזמן יעשה את שלו', כאילו יש בו משהו מרפא. הכאב הופך להיות אישי, עמוק, פנימי".
"איך ממשיכים? הידיעה הברורה בזכות מי אני חיה פה. בני לא נפל לשווא, הוא יצא לקרב כדי שאחיה. אני צריכה אפילו להצדיק את הנפילה שלו, אחרת מה הטעם בנפילתם?", הוסיפה פרץ.
היא סיפרה על החשש הגדול לשלוח את בניה לשדה הקרב: "אני אמא, ואמא אמורה להגן על הילדים שלה. עמדתי מול אלירז ששירת אז בסיירת גולני, ואמרתי לו: 'המפקדים אמרו לי - אל תשלחי אותו'. אלירז עמד מולי ואמר לי: 'חינכת אותי שאם אני מאמין במשהו אני צריך ללכת עד הסוף. אם לא תאפשרי להמשיך, את פוגעת בכל מה שחלמתי'. שאלתי אותו: 'מה אם יקרה לך משהו, מה יהיה איתנו?', והוא ענה: 'אמא, אני חייב'. חתמתי לו. היד רעדה. להחזיק את העט ולחשוב שאני חותמת על חיי בני?".
פרץ: "מישהו שאל אותי אם אני רוצה לבוא לעולם?"
לאחר שחתמה, הבינה פרץ: "יצאתי החוצה, הבטתי לשמים ואמרתי: רגע, מישהו שאל אותי אם אני רוצה לבוא לעולם? על כורחך נוצרת. חיים ומוות אינם בידיים שלי, אבל אני צריכה לעשות הכל כדי להגן על ילדיי. מלחמה היא לא משחק".
בן יגאל הצטרף לשיחה, וסיפר סיפור דומה: "עמית היה אלוף ישראל באתלטיקה. הוא היה אמור להתגייס כספורטאי מצטיין. המהפך שלו היה במסע לפולין. הוא אמר לי, אבא: אתה בן לניצול שואה, אבא שלך היה במחנה ריכוז בלוב. אמרתי לו: על מה אתה מדבר? אתה בן יחיד שלי. הוא אמר לי: אתה חינכת אותי כל החיים לאהבת ישראל. מה קרה? כשזה הבן שלך הכל זז הצידה?".
בן יגאל: "אני גר בקומה 22. יכולתי לקפוץ ולסגור עניין, או לבחור בדרך החיים"
בסופו של דבר נכנע ברוך לדרישתו של עמית לשרת ביחידה קרבית: "כשחתמתי לו, הוא עלה על השולחן והתחיל לרקוד ולשמוח. הוא התגייס לסיירת, והרגיש כאילו הוא זכה בלוטו. הרגשות היו מעורבים. חודש וחצי לפני שנפל היינו בארוחת יום שישי. הוא אמר לאח שלי: 'אם למות, רק בשביל ארץ ישראל אני מוכן'. הוא הגשים את המשאלה שלו. כשדפקו לי בדלת, התהפכו לי החיים. אני גר בקומה 22, יכולתי לקפוץ ולסגור עניין, או לבחור בדרך קשה ומורכבת – דרך החיים", סיפר.
מאז נולדו לברוך שני בנים. הוא חושב לא מעט מה יקרה כשהם יגיעו לגיל גיוס: "אגיד משהו שאולי יפתיע – כשהם יגיעו לגיל 18, אחתום להם אחרי דקה ללכת ליחידה קרבית, כי אני מאמין באמונה שלמה בעם ישראל, בארץ ישראל, אני מאמין בצבא ההגנה לישראל כי אין לנו מדינה אחרת. זו זכות לשרת בצבא ההגנה לישראל. יושבת לידי אמא שאיבדה שניים, והשניים האחרים שלה משרתים עכשיו במלחמה".
פרץ: "אצל בניי לא הייתה סתירה בין ספרא לסייפא"
קופמן שאל את אורחיו מה הם חושבים על אי השוויון בשירות בצבא כיום. פרץ פסקה: "הנשיאה בנטל מוטלת על כולנו. כולנו צריכים לתת יד להגנתה. אצל בניי לא הייתה סתירה בין ספרא לסייפא. אלירז בני היה עם פיאות וכיפה ענקית, ילד שלא הפסיד יום בחייו תפילה ולימוד תורה. הם היו בני תורה והם היו לוחמים. זה אפשרי. מצד שני, אני לא מאמינה ששינויים ייעשו בזבנג. רק בשנה האחרונה אנחנו מדברים על זה בצורה מאוד גלויה על במה ציבורית כנושא לדיון. צה"ל חייב להיערך לקליטה של חיילים חרדים".
בן יגאל: "מה שהחזיק אותי בחיים הוא אהבת ישראל מכל הסוגים"
בן יגאל אמר באותו הנושא: "כמורה בתיכון אני מתעסק כל היום בחינוך. אותנו לימדו שאנחנו צריכים לשמור על איזונים, וששום קיצוניות אינה טובה. כשמרים הגיעה לנחם אותי, הרגשתי כאילו הגיע הסגן של אלוהים. היא חיבקה אותי ברגע הכי קשה שלי. אני נס, אני חי בנס. כשבאתי מהשבעה, נכנסתי הביתה והרגשתי הומלס. מה שהחזיק אותי בחיים הוא אהבת ישראל מכל הסוגים. כולם היו שם".
פרץ הסכימה עם המסר של בן יגאל וסיכמה: "אנחנו צריכים לדבר על מה שמחבר היום בינינו. מתוך החיבור אנחנו נצא. אתה ביביסט? אתה קפליניסט? שמאל או ימין? חרדי או חילוני? – בואו נדבר עלינו כעם, מהו הנרטיב שמשותף לכולנו? יצאנו ממצרים יחד".
