הפרעת קשב
איך מתמודדים עם ילד בן 3 שלא מקשיב להורים? • מיכל: "לשנות את הטון"
מאזינה אם לילד בן שלוש וחצי לא מצליחה להתמודד עם ההתנהגות של בנה: "ניסיתי פינת חשיבה אבל הפסקתי כי זה לא עזר" ; מיכל: "טוב מאוד, זה משפיל". בהמשך: מה עושים כשהילד בורח?
המאזינה שרון אימא לילד בן שלוש וחצי סיפרה למיכל דליות: "אני אם יחידנית והבן שלי לא מקשיב לי ומתנהג כל הזמן כאילו שאנחנו במלחמה. כל מה שאני אומרת לו הוא עושה ההפך וגרוע מכך - אם אני אומרת לו משהו שלא נראה לו, הוא בורח למטה מהבית או בכלל ממני. אני לא יודעת איך להתמודד איתו. הייתי שמה אותו ב'פינות מחשבה' בעבר, אבל הפסקתי כי הוא היה ברוח מהחדר בהיסטריה ובכי".
"טוב שהפסקת עם 'פינת המחשבה'", חיזקה דליות את ההחלטה של המאזינה, "אתם ההורים באמת חושבים שהילד יושב וחושב בפינה על מה שהוא עשה? זה כל כך משפיל וזה מנתק אותנו מהם. הם יושבי שם מנותקים מאיתנו, מושפלים ומתכננים איך הם יכולים להיות נוקשים יותר עם ההורים בפעם הבאה. במקרה שלך בנך רוצה להוכיח לך שהוא יכול לקבוע ולהחליט והוא מנסה לראות לאן היכולות שלו מגיעות".
עוד סיפרה המאזינה על בנה הקשוח במיוחד יחסית לילד בן שלוש: "הוא חזק אופי מאוד, אם הגננת אומרת לו להיכנס בחזרה לגן כי השתולל בחצר, למשל, הוא מחייך אליה, לוקח ספר ומתיישב לקרוא בגן. לא אכפת לו בכלל ויש לו אגו חזק".
"אכפת לו אבל הוא מראה כאילו שלא", הסבירה מיכל את נבכי נפשו, "הוא מקבל את מרותה של הגננת ונכנס לגן, אבל הוא מנסה להראות לה שזה ממש לא אכפת לו".
להוריד דציבלים ולהנמיך טונים
במקרה שהאם קוראת לבנה והוא מסרב להגיע, למשל, הציעה דליות מהאם שתוותר: "קראת לו פעם אחת והוא לא בא? אוקיי, תאכלי לבד". לעומת זאת כאשר מדובר במשהו מסוכן יותר כמו כדור, על האם לשמור על תקיפות ונחישות: "כשהוא יזרוק כדור, תיקחי לו אותו ותגידי לו אפילו בטון מעט מתנצל, שאת חייבת לקחת לו את הכדור כי זה מסוכן לזרוק אותו בבית. חיזרי על הדרך הזאת שוב ושוב בכל פעם שהוא ייגע בדברים. שימי לב שהוא נלחם בך אבל את לא נלחמת בו, את לא מדברת איתו בטון של מלחמה, אלא את פשוט מסבירה לו שאין ברירה ואסור לזרוק כדורים בבית. אחרי שלקחת לו את הכדורים והדברים שזרק, הציעי לו לצפות יחד בטלוויזיה או לשחק", סיכמה דליות.
בהקשר הזה, סיפרה המאזינה כי כאשר יש מלחמה בינה לבין הילד, בורח לו שתן במכנסיים, בכוונה. על כך השיבה דליות: "הוא בתחושתו מעניש אותך. כשזה קורה, תגידי לו 'אופס, בוא נלך להחליף', כלומר הוא צריך לראות שאת לא נאבקת בחזרה, אלא את מטפלת באופן ענייני במה שקרה".
ומה בנוגע לכך שהילד בורח מהבית או מאימו מידי פעם? "החזיקי אותו הפוך והחזירי אותו", ענתה מיכל, "גם אם זה קורה במשחקייה, בסופר או בכל מקום אחר את מרימה אותו וחוזרת איתו הביתה. את צריכה להסביר לו שאת נבהלת כשהוא בורח, זה מפחיד אותך ולכן בכל פעם שיברח תחזרו הביתה. שוב, אין כאן מקום למלחמות אלא את חוזרת בגלל ההרגשה שלך ולא בגלל שהוא בעונש. להפך, כשתחזרו הביתה שחקו יחד".
"את מוציאה את העוקץ ופועלת", סיכמה דליות את השיחה, "את מוציאה את רוחות המלחמה ביניכם והופכת את הפעולות שלך להגיוניות".
עריכה: מיכל דאבי
