רוחות מלחמה
מרגישה שהבית הופך לשדה קרב? שכל דבר הופך לריב? מיכל דליות מייעצת לאמא מודאגת איך להסתדר עם בתה הפעוטה אחרי תקופה של מאבקי כוח ומריבות קשות
זה מתחיל במשפטים קטנים כמו 'עוד רגע', 'לא רוצה', 'את לא מחליטה עלי', ומתגבר ככל שמתקרבים לצחצוח שיניים, איסוף צעצועים או יציאה מהבית. הורים לילדים בני שלוש מכירים היטב את הזירה הזו: עיכובים, התחכמויות, וטון שפתאום נשמע מוכר מדי – כאילו מישהו בבית הקטן הזה מגלה את הכוח שלו, והעצמאות מתחילה להתעורר. ילדים בגיל הרך מוצאים עצמם בוחנים גבולות מול הוריהם, והבחינה הזו יכולה להפוך למרד של ממש ולהוציא את ההורה מאיזון אחרי יום שלם בעבודה.
מיכל דליות שוחחה עם אמא מודאגת שעלתה לשידור וסיפרה על התחושות שהיא חווה מול בתה בת השלוש וחצי "כל דבר שמבקשים ממנה לעשות הופך למלחמה. זה מתחיל משעות הבוקר – כשהילדה מושכת את הזמן בצורה אינסופית, וממשיך לשעות אחר הצהריים ולשעת השינה. אני מנסה לגרום לה להגיב אחרת, אבל זה נגמר בחיכוך. אפילו כשאני מבקשת ממנה משהו פשוט כמו לסדר את הצעצועים שלה היא פשוט מגיבה בצורה לא פרופורציונלית וכועסת על זה שביקשתי ממנה משהו בכלל".
זה לא תמיד קל, ולעיתים נדמה שהילד מנהל את הבית ולא להפך, אבל בראש ובראשונה כדאי שנזכור שההתנהגויות האלה הן הזדמנות: להציב גבולות, לשמור על שיח רגוע, ולחזק את הקשר דווקא מתוך המשברים הקטנים של היומיום. "לפי מה שאת מתארת את כאילו עובדת אצל הילדה הזו ואת צריכה לשנות את זה", הסבירה הסופר נני.
עבד של הזמן
בתחילה המליצה המומחית שהאם תראה לילדה שעון, ותסביר לה שכשהמחוגים יגיעו לנקודה מסוימת, ואפשר גם להדביק מדבקה ליד המחוג – האם תאסוף את הילדה ותוציא אותה החוצה. שכן, היא ממהרת לעבודה ולא יכולה לאפשר לעצמה לאחר יותר. "אם היא לא תהיה מוכנה את פשוט תיקחי אותה ככה כי את ממהרת לעבודה. שימי את הבגדים שלה בשקית, ושאחת הגננות תצטרך להלביש אותה. אגב, קחי בחשבון שברגע שאת אומרת את זה תעמדי מאחורי המילים שלך כי היא תנסה אותך".
האם אמרה שהיא מוכנה לנסות את הגישה הזו וביקשה לשאול איך מתמודדים עם העובדה שהילדה מסרבת לסדר את הצעצועים שלה. גם פה דליות השתמשה ביצירתיות שלה והציעה רעיון נהדר – להגיד לילדה שהאמא חוזרת מאוד עייפה מהעבודה, ולכן אם היא תצטרך לסדר אחריה את המשחקים היא לא תוכל לספר לה סיפור בלילה לפני השינה.
"מבחינתי תגידי לה את זה בבוקר כשאת מביאה אותה לגן או כשאת מחזירה אותה. חשוב מאוד להגיד פעם אחת וזהו. כמובן שבשקט ובנעימות. זה לא שאת לא מספרת לה סיפור כי זה עונש – את לא מספרת לה סיפור כי את עייפה, כי אחרי יום עמוס שלך את צריכה לסדר את כל הצעצועים של הילדה", הסבירה דליות.
רגע לפני סיום דליות ביקשה להזכיר שמאוד ייתכן שהילדה תגיב בבכי למצב, אבל חייבים להגיד לה לילה טוב יפה וללכת. "כמובן שאם הילדה שואלת למה את לא מספרת לה סיפור אל תזכירי את עניין הצעצועים – היא תעשה את ההקשר לבד. הילדים הם חכמים – זו העוצמה של החיים, של הסקת מסקנות, של להבין לבד מה כדאי לי ומה לא כדאי לי", סיכמה.
