כשהילדים קטנים ועדיין רבים זה טבעי - הרי כמעט ולא קיים בית שבו אין ויכוחים בין האחים; המזל הוא, שככל שמתבגרים מבינים שאחים יכולים להיות החברים הכי טובים, והאיבה הגדולה הופכת לאהבה עצומה; מה אם אחד מהאחים פשוט לא מצליח להתגבר על משקעי העבר ולא מעוניין לשמור על קשר עם אחותו היחידה?
המאזינה סופי בת ה־21 שוחחה עם מיכל דליות ב־103fm, ושיתפה בבעיה עצובה במיוחד: "יש לי אח יחיד שגדול ממני בשנה והקשר בינינו בכלל לא טוב". לדבריה, כל המאמצים שהיא עושה בשביל לשמור איתו על קשר לא מניבים פרי ואחיה לא מראה בה עניין. "כשאני מציעה לו לצאת, הוא עונה לי באופן טכני לחלוטין ובשתי מילים קצרות, כמו: 'אני עסוק', 'לא יכול', 'אני עובד' ועוד תירוצים כאלה ואחרים.
"באופי שלו הוא אדם מופנם שלא מדבר הרבה, ואם הוא יוצא - מה שלא קורה הרבה, זה בעיקר עם חברים", המשיכה. מה גם - אפילו כשהם כבר מצליחים לקבוע מפגש, הוא מבריז. "נכון שהוא עסוק, אבל העובדה הזאת לא אמורה לתרץ את זה שהוא מבריז לי. האמת היא שלא ניסיתי להגיד לו את זה מלב אל לב", הודתה, "אנחנו אפילו לא גרים באותו בית. אני סטודנטית שגרה במעונות והוא גר עם חברים בדירה אחרת".
אין דבר יותר מרגש מאשר לקרוא מכתב שנשלח אליך מאדם יקר, בו הוא פורק את שעל ליבו. ולכן מיכל הציעה למאזינה לשבת ולכתוב את כל מה שמפריע לה בקשר שלה ושל אחיה. "בתור התחלה, כתבי את המכתב הזה כאילו שאת לא מתכוונת לשלוח לו אותו. 'היי עידו (נניח שזהו שמו), אני כותבת לך את המכתב הזה כי יש משהו שיושב לי על הלב ואני לא מצליחה לפתור את זה.
"'אני לא יודעת למה אני לא מצליחה להתקרב אליך, להיפגש איתך ולגרום לך לשוחח איתי. האם זה כי אני לא מעניינת או בגלל שיש לך התנגדות אלי? האם זה בגלל שהיחסים שלך עם אחותך לא נראים לך חשובים מספיק? היחסים איתך חסרים לי. יש לי אח אחד שיום אחד יישאר האדם היחיד במשפחה שלי, ומאוד חשוב לי להיות איתו בקשר'.
"כתבי את זה על נייר כמו מכתב ישן. כתבי ומחקי ועשי חדש עד שזה יהיה מכתב שתוכלי לשלוח לו", המשיכה מיכל. לסוף המכתב יש חלק משמעותי בהתפתחות הדברים, ועל המאזינה לסיים אותו בנימה אופטימית משהו: "'אני שולחת לך את זה בתקווה שהדברים אולי יפתחו אצלך משהו בלב או בראש ויתחיל בינינו קשר. אני לא מתכוונת לקשר של שיחות יומיות והתמרחויות, אלא קשר שבו אפשר להיפגש מידי פעם. אשמח לתשובה ממך :)'". (וכן - הסמיילי הוא תוספת חשובה)
המאזינה הוסיפה וסיפרה כי בגלל הנתק הממושך בין השניים, גם בפעמים הנדירות בהן הם נפגשים, אין להם יותר מידי על מה לדבר. אם כן, כדאי להם להעלות זכרונות מהעבר. "תהיי את עד כמה שאת יכולה - וזה דורש אומץ, אבל תוכלי להגיד שבגלל שאין לכם על מה לדבר, את רוצה להתחיל מהילדות ולהעלות זכרונות.
"אם הייתם בעיקר רבים, למשל, בין חוויות הילדות נסי לדבר איתו גם על ההורים", הציעה מיכל, "מה הוא זוכר מאמא ואבא? מה את זוכרת? איך זה ייתכן ששניכם כל כך צעירים וכבר לא גרים בבית? למה אין לכם אחים ואחיות נוספים? חשבי על מה אתם יכולים לדבר כי אולי הדברים שקורים היום בעולמכם לא כל כך מעניינים את הצד השני.
"פשוט תהיי אחות", סיכמה מיכל, "תהיי אחותו הקטנה שמבקשת את חברתו ואולי זה יעבוד. אולי הוא גדל באופן כזה שהוא קצת סגר את עצמו, כך שאולי הדברים שלך יפתחו אצלו פתח קטן. אין פה קסמים".
עריכה: מיכל דאבי