"בדבריו של דודו טופז - סמרו שיערות גופי"
כיצד שינתה הליכוד פניה? • איתן כבל וברק סרי צללו להיסטוריה של המפלגה, מבגין ועד נתניהו • היינו שם - פרק 01 • בלעדי לדיגיטל של 103fm
בשלוש וחצי שנים, עברה המדינה 4 מערכות בחירות, כל אחת סוערת וגועשת מקודמתה. רבים התקשו להאמין, אך גם הבחירות החמישיות הגיעו אל פתחנו, וב־1 בנובמבר נצעד אל הקלפיות וננסה לקבוע מה יהיה הרכב הממשלה הבאה, בתקווה שתשרוד כמה שיותר זמן. רגע לפני הכניסה המהירה אל תוך ההשתלחויות הפוליטיות הקדחתניות, זה הזמן לחזור קצת אחורה. לבחירות ששינו את פני המפה הפוליטית בישראל, לרגעים שהפתיעו את חברי הכנסת, ולהלך הרוח במדינה במשכן הכי מעניין בירושלים.
בדיוק למטרה נעלה זו, התגייסו חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה איתן כבל, ויועץ התקשורת ברק סרי, לפודקאסט הבחירות 'היינו שם', הבלעדי לרדיו 103fm, והביאו את הסיפורים המרתקים מכל הקשת הפוליטית, ממקור ראשון. כחלק מהפרק הראשון בפודקאסט, נזכרו השניים היכן היו ברגעי השיא של מפלגת הליכוד והעומדים בראשה לאורך השנים, החל מנאום הצ'חצ'חים המפורסם, דרך ליל המיקרופונים ועד לנאום הקוף של דוד לוי.
"אני רואה במה שקורה עם הליכוד, בעיקר סביב המהפך ב־77' ואחריו, סוג של שינוי בישראל, יש משמעויות עצומות למה שקרה", הכריז סרי בפתח השיח, וכבל חיזק את דבריו: "לא סתם בחרנו בליכוד, הליכוד היום היא המפלגה המרכזית בפוליטיקה הישראלית ואין ספק ששנת 77' ו־81' סימנו שתי תקופות - התקופה שמורכבת בחלק הראשון של מפא"י ההיסטורית והשני - הליכוד. בסוף, זה לא פודקאסט של פרשנות, כל אחד מהאירועים שנתייחס אליהם - היינו שם".
"לא אשכח לעולם את הרגע בו אמרו את המשפט האלמותי 'מהפך'"
נאומו המפורסם של בגין, הזכיר לכבל את אותם הרגעים בחדר הוריו. "גדלתי בבית דתי", שיתף, מפא"יניק מאוד, זה היה לילה שחרב עלינו עולמנו. הטלוויזיה הייתה בחדר השינה של ההורים, כל המשפחה התקבצה סביב מיטת הוריי. לא אשכח לעולם את הרגע הדרמטי בו אמר חיים יבין את המשפט האלמותי 'מהפך', והאמת? דמעות זלגו מענינו. הימים האלה עם נתניהו, לא היינו מסוגלים לחשוב על איך המדינה תראה בלי העבודה בשלטון".
ואיך אפשר לשכוח את הרגע בו הודה בגין לרעייתו, שליוותה אותו לאורך הדרך, במהלכו ציטט מספר ירמיהו ואמר בהתרגשות 'לכתך אחריי במדבר'? גם איתן לא שכח. "לא סתם כשאתה ואני, אתה מהמקום שלך ואני משלי, בחרנו את 'לכתך אחרי', כי במידה רבה כששמעתי את זה, במשפט אחד בגין קבע את ההבדל בין תנועת העבודה, מפא"י, לאחרות, ובין הליכוד ומה שהולך להיות. באשר למערכת היחסים עם עדות המזרח שהתחילה ב־81', המהפך האמיתי היה אז. בגין היה ענק אבל ראש ממשלה לא גדול", הדגיש.
"בתור נער", חזר סרי אחורה, "אני זוכר שיירות של מכוניות עם צפירות כל הלילה, כל הלילה אנשים נסעו וצפרו, פרץ של שמחה שאפשר אולי להשוות אותו לזכיית מכבי תל אביב באותה שנה. זה היה משהו אותנטי. מדברים על מאבקים גדולים בין מפלגות, אין את זה כבר היום. לי באופן אישי יש געגועים לתקופה שהיו כאן 2 מפלגות גדולות, הליכוד והעבודה, עם 45 ו־48 מנדטים, באמת מאבקים יצריים". "בגין הגיע מאוחר מדי לשלטון", ציין. "הוא הגיע עייף אחרי 7 או 8 מערכות בחירות שהפסיד".
"זה לא היה מאבק רק בין הליכוד לעבודה, אלא בין אשכנזים למזרחים"
רגע מכריע מההיסטוריה הישראלית לאורך השנים, הוא המאבק העדתי בין העולים ממדינות צפון אפריקה, לאלו שזכו לכינוי השורשי כל כך, 'הצברים', עימות שהתגבר סביב בחירות 81'. רגע ההתלהטות, הייתה בכלל משהו חיצוני למערכת הפוליטית - התבטאותו של הבדרן דודו טופז, שכינה את מצביעי הליכוד בכינוי 'צ'חצ'חים'. "זה היה פרס נגד בגין", סיפר סרי, "זו הייתה מערכת בחירות במהלכה הסתובב פרס ברחובות וקיבל צרחות, זורקים עליו עגבניות. האלימות והזעם היו ברחובות, הייתה שנאה מצד מצביעי הליכוד נגד פרס. היה זעם אדיר נגד המערך, גם מתח עדתי היה משולב. כל הדברים האלו התפוצצו ב־81' כשהשיא היה נאום הצ'חצ'חים. זה לא היה מאבק רק בין הליכוד לעבודה, אלא מאבק בין אשכנזים ומזרחים שהתפוצץ בגדול".
ראש הממשלה דאז מנחם בגין, ממש לא חשב לתת לאמירה הזו להדהד ללא תגובה. ולכן החליט להשיב מלחמה, ואמר קבל עם ועדה מה הוא חושב על ערבוב עדתיות בכל חלקה מדינית. "הזמן מטשטש", הודה כבל בגילוי לב. "התמונות של שמעון פרס עומד בפתח תקווה, היצריות והתפרצות הזעם כפי שהייתה באותה תקופה לא דומה לאף פוסט קשה ככל שיהיה שנכתב בימים אלו. בחירות שנת 81' היו עדתיות בצורה מטורפת. ברגע דבריו של דודו טופז סמרו שיערות גופי. חשבנו שזה הסיפור הגדול". אני לא איש ליכוד, כשאני שמעתי את הנאום, ועד היום, יש לי צמרמורת. כולנו היינו בטוחים שהמערך הולך לנצח. אירוע הצ'חצ'חים עשה את ההבדל".
// נאום הצ'חצ'חים המפורסם, כשבגין הגיב לדבריו של דודו טופז
המיקרופונים - והקופים: הנאומים הבלתי־נשכחים
נוסעים בזמן לשנת 1990. ישיבת מרכז ליכוד תמימה לכאורה, במהלכה הודעה השר דאז אריאל שרון על התפטרותו מממשלת שמיר. מה שקרה בפועל, הוא שבמהלך נאומו של שמיר, המיקרופון שלו כבה, וכל מה ששמעו היה את שרון מלהיט את הקהל ומסכן את ההצבעה שעמדה על הפרק. "הייתי באולם", שיתף סרי, "אמרתי שהליכוד לא יכול להמשיך, אך זה לא קרה למרות הוועידה ולמרות התיעוב הענק".
// הרגע ההיסטורי שזכה לשם האלמותי 'ליל המיקרופונים'
שנתיים מאוחר יותר, החליט חבר הכנסת דוד לוי, שהתמודד אף הוא לראשות הליכוד, כי הוא מודר מראש מכיסא ראש הממשלה נוכח מוצאו המזרחי. בנאום שזכה מאוחר יותר לשם 'נאום הקופים', הבהיר בדיוק מה חושב על ההנהגה באותה תקופה. סרי טען: "לוי הבין שהוא צרות בתנועה שלו ונושא את אחד הנאומים הקשים והמרירים נגד אותה הנהגה אשכנזית ששלטה בתנועה. הוא אומר שהתייחסו אליו כמו קוף".
לסיכום, הגיעו השניים לשנת 1996. היום בו הפך כבל, אז חבר כנסת, למישהו שנפלט מהממשלה על חודו של קול, שמציב את הליכוד לאחר מערכת בחירות צמודה, למפלגת השלטון. "דרך כוכב בליכוד, נתניהו, לא חשבו שייכנס לנעליים הגדולות של פרס, והוא הרחיב אותם. הלכתי לישון חבר כנסת, והתעוררתי מחוץ לרשימה. קמתי בבוקר לכך שראש הממשלה הבא הוא בנימין נתניהו.
ומאז ועד היום, ובכן, מערכות בחירות רבות, השתלחויות פוליטיות חדשות לבקרים, והרבה מאוד שינויים, כמעט בלי שנשים לב. בפרק הבא של פודקסט הבחירות 'היינו שם', המפלגה השורשית כל כך שפינתה בעל כורחה את מקומה לליכוד - הלוא היא העבודה.
עריכה: שני רומנו ומיכל קדוש
