"חברי מרצ חפרו את קברם במו ידיהם"
כיצד הגיעה מרצ מנתון מטאורי של 12 מנדטים בתחילת דרכה להתאיידות מהמפה? • כבל וסרי על גיבורי האידיליה שהפכה לטרגדיה • בלעדי לדיגיטל של 103fm
מרצ. המפלגה שחרטה על דגלה מאז ומתמיד ערכים של סכויות אדם, שוויון וכלכלה חופשית, שניהלה את מאבקו של הישראלי הליברלי המעוניין בשלום, ביתם של צעירים ומבוגרים רבים במהלך השנים האחרונות. במערכת הבחירות הנוכחית, נדם קולה של המפלגה ששימשה במשך שלושה עשורים כסמן השמאלי של המפה הפוליטית, אבל דרכה, שהחלה בקול תרועה ובהרבה מאוד רגעים היסטוריים, לא תיעלם.
בפרק השישי של 'היינו שם', הפודקאסט של 103fm בהגשתם של חבר הכנסת לשעבר איתן כבל ויועץ התקשורת ברק סרי בהפקתם ועריכתם של נדב רוזמן ומיכל קדוש, שבו השניים לראשית דרכה של מרצ, שהחלה בכלל ברצ, ולדמויות הכה משמעותיות שהצעידה אותה על דרך המלך, לפחות במונחים של אז. ראשונה בתור הייתה כמובן שולמית אלוני, פעילה חברתית שנכנסה לזירה כרוח סערה ובמהירות השתלטה על העניינים.
"אלוני החלה את רצ המקורית. שני הוריה הגיעו ממשפחות רבנים, ואם היה מישהו שנלחם בממסד הרבני זו הייתה היא", סיפר סרי. "בשנת 1959 היא מצטרפת למפא"י, ב־1965 מבטיחים לה את המקום ה־42 בעבודה, ואז היא נקלעת למאבק עם המנהיגה המיתולוגית של המפלגה גולדה מאיר, שטענה לימים כי קינאה בה בגלל יופייה. המאבק האישי דחף אותה אל מחוץ לעבודה, וזה היה המרד שלה במפלגה מסואבת ומרובת תככים. בשנת 1973 אלוני מקימה מפלגה, ועומדת בראש רצ שהייתה משהו חדשני וקידמה את זכויות האזרח. בישראל השמרנית והצבאית, בא שולמית ואומרת שיש בני אדם. היא זוכה בשלושה מנדטים שזה הישג אדיר אז".
בתגובה, שיתף כבל מהיכרותו האישית עם האישה שצבעה לראשונה את השמיים בירוק. "הספקתי להכיר את שולמית, הקשבתי לה, כבר לא מייצרים כאלה. כל פעם כשהיא דיברה הייתה לי צמרמורת. היא מנסה להציב סטנדרטים חדשים בתוך המערכות הפוליטיות, והיה מאבק עצום בינה לבין גולדה, אני זוכר את זה כאיש צעיר, ויחד עם זאת היא מביאה איתה בשורה. כשמסתכלים על איפה מרצ התחילה היא התחילה ואיפה היא היום - יש המשכיות אבל זו כבר לא אותה רצ של אלוני".
"היא הייתה נוף חריג בפוליטיקה שנשלטה על ידי גברים", הוסיף ברק, "בדגש על קציני צבא ואנשים שקידשו כוח. מגיעה אישה אחרת, פורצת דרך, ומדברת על דברים שהיום נראים לנו טריוויאליים שאז אף אחד לא העז לומר. למרות ההישג האדיר, בישראל של אז לא היה פלח גדול שהלך אחרי הרעיונות הללו, אבל היא בהחלט הביאה הישג מצוין. אלוני הייתה בוטה, הייתה לה לשון מושחזת, יש שיגידו משתלחת, לזכותה ייאמר שהיא הלכה על החזקים ביותר".
אחד הרגעים הזכורים ביותר בתחילת הקריירה של אלוני ולאחר שפתחה חזית מול גולדה, הוא התבטאותה נגד ראש ממשלת ישראל דאז מנחם בגין, רגע לפני הסכם השלום מול מצרים. "בגין בניגוד לכל ההפחדות, כולם ניבאו קטסטרופה, הוא מתחיל להוביל לתהליך פורץ דרך", תיאר סרי את רוח התקופה. "היא לא אהבה את בגין בלשון המעטה. בסוף גם אלוני הייתה פוליטיקאית, היא בפנתיאון לפחות מבחינתי. לכולנו יש יצרים, אהבות ושנאות והיא ידעה לשנוא את חבריה גם מחוץ וגם מתוך מרצ".
מתקדמים לשנת 92', ארבע שנים אחרי. רצ, שכבר הפכה למרצ הודות לאיחוד עם מפ"ם ושינוי באותה שנה, הצליחה למכור לבוחריה משהו חדש, מרענן, וזה עבד - המפלגה זכתה ללא פחות מ־12 מנדטים, מספר אסטרונומי ביחס להתנדנדותה על אחוז החסימה בשנים שאחרי. "אני זוכר את הריקודים", התייחס יועץ התקשורת ברק סרי לצהלות השמחה. "שמענו את הקולות שאומרים שבבחירות הבאות מרצ תכפיל את כוחה. הם לא ידעו שכאן נזרעו זרעי הפורענות ומשם מתחילה הירידה. אלוני מתמנה לתפקיד שרת החינוך, ואז מתחיל המשבר הגדול".
ואותו משבר הוא בדיוק מה שחשבתם עליו - הסכם אוסלו, סוגיה שלא הפסיקה לדמם עד לרגע בו אתם קוראים את מילים אלה. "לא פשוט להעביר את זה בתוך הממשלה כי ש"ס מציבה תנאים. צריך שקט בממשלה, ורבין צריך את קולותיה של ש"ס. שולמית שהייתה האישה החזקה שהנהיגה את מרצ, התכופפה למען הצרכים של רבין. הוציאו אותה ממשרד החינוך, אמנון רובינשטיין נכנס והיא מקבלת את תיק התקשורת", תיאר כבל. "העבודה בראשות רבין לקחה ימינה והביאה קולות מהימין, ומרצ לקחה את השוליים השמאליים של המפלגה. כל הגוש נחלש, זה משפיע באופן אוטומטי גם על מרצ, והחיתוך מתחיל". וברגעים הללו של דעיכת החלום הגדול, הצטרף למגרש שחקן חדש שהיה אחד מאויביה הגדולים ביותר של אלוני, הלוא הוא השר לשעבר יוסי שריד.
"יוסי התמודד מול המלכה האם וניצח"
"הוא היא מנהיג לא פחות פורץ דרך עם לשון לא פחות רהוטה, היה בינו לבין שולמית דם רע ותיעוב הדדי. שריד הוא ממשיך הדרך, היורש שנכנס לנעליה שהחל גם הוא במפלגת העבודה, פרש, התמודד מול המלכה האם וניצח", תיאר ברק את דרכו. "יוסי היה אדם עם פרופיל תקשורתי גבוה, כל שבת בבוקר הצליח להכניס ידיעות למהדורות החדשות. הוא הבין תקשורת, מאוד אהב אותה, הייתה לו עברית ברמה גבוהה והוא נכנס לנעליה הגדולות של אלוני".
גם כבל התרשם מהאישיות שהציבה אף היא רף חדש בזירה הפוליטית. "הכרתי את יוסי באופן אישי, היה שלב שיכולתי לקרוא לו מורי ורבי. הוא לא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של שולמית, לא בטוח שרק באשמתו, החברה הישראלית השתנתה. חרף חוכמתו, הוא ניסה יותר לחנך את הציבור מאשר לחבר אותו אליו, לחנך את הציבור". מיוסי מגיעה הנפילה הגדולה ומרצ מתחילה להידרדר עד לימינו. במידה רבה הוא שכח את המפלגה והיה כה היה עסוק בעצמו. הוא קבר את עצמו פוליטית וקבר תנועה". רגע בהחלט זכור מדרכו הפוליטית הוא פרידתו ממשרד החינוך, בקול רועד ובדמעות שחנקו את נאום הפרישה שלו. "הוא עזב את משרד החינוך בבכי, אני זוכר את הנאום", טען ברק "זה היה משוש חייו, עוד מהדהד לי בראש איך קולו נשבר".
מגיעים כמעט לימינו אנו, שנת 2022. ניצן הורוביץ הופך ליו"ר המפלגה, והשאר, איך אומרים, היסטוריה מלאת תהפוכות. "המפלגה מסיימת עם הישג מדהים של שבעה מנדטים בראשותו, הוא לא מבין שלא ממש התחברו לאידאולוגיה של מרצ אלא חששו שלא תעבור את אחוז החסימה", אמר סרי. "אחרי שנים מרצ חוזרת לממשלה אחרי שהייתה על ערש דווי. בגלל שהורוביץ לא רצה את פריג' בפרונט מאחר והיה מזוהה עם זנדברג, הוא ממנה את זועבי שניהלה מו"מ עם בל"ד. אין שום דבר בינה למרצ, שם נזרעו זרעי הפורענות. זועבי תרמה משמעותית לערעור הקואליציה השבירה ולהפלת הממשלה, והציבור של מרצ לא סולח לו על זה". "מרצ הייתה על הקצה, זועבי נתנה את הדחיפה האחרונה אל התהום", הסכים חברו למיקרופון. "בנסיבות שהיו אז, הדיון על החמץ בביה"ח בפסח גרם לממשלה להחמיץ. חברי מרצ חפרו את הקבר של עצמם במו ידיהם".
"הצעקות של זהבה כבר לא היו עוזרות"
השתיקה של מרצ הייתה רועמת. כל הדרך אל מערכת הבחירות החמישית בתוך פחות משלוש וחצי שנים, היה מאוד ברור שמרצ כאן כדי להישאר גם הפעם, חרף הניסיונות החוזרים ונשנים לזכות בקולות נוספים. לרוע המזל, זה לא קרה. מרצ נותרה מחוץ למשחק הפוליטי, זהבה גלאון, ששבה למערכת בפעם השנייה וניסתה בכל כוחה להטות את הכף, נותרה בלי מקום במשכן ובלי ממשלה. "זהבה צלצלה ואמרה לי 'אנחנו בצרות אמיתיות'. אף אחד לא האמין לה כי זה הזאב זאב הקלאסי. היא הייתה מאושרת מחוץ לפוליטיקה", שיתף ברק, ואילו כבל, שסיכם את הפרק השישי ועמוס הדרמות, הוסיף: "זהבה משלמת מחיר כבד מאוד. היה ברור שתהיה קניבליזציה בתוך הגוש, הצעקות שלה לא היו עוזרות".
ומה עם האחרונים והחביבים שעליהם כמעט לא דיברנו, הלוא הם מצביעי מצביעי מרצ בעבר ובהווה שנחמץ לבם נוכח הסוף חסר הסיכוי? נותרו נטולי בית פוליטי, לפחות לעת עתה, אבל מלאי תקווה. בפוליטיקה של ימינו, עוד חזון למועד.
עריכה: מיכל קדוש
