זה קורה למשפחות הכי טובות
המחזה 'פעולות פשוטות' מצליח לרגש, להצחיק ולגעת בפצעי ישראל של 2023 • אך בתוך צילום הרנטגן של המשפחה הישראלית נדמה שחסרים כמה גוונים • ביקורת
ביקורת תרבות \\ דלית כהןהאם ארוחות שישי, הקידוש, החדשות ברקע, ההומור המשפחתי והמאכלים המוכרים מרכיבים משפחה ישראלית? או אולי דווקא הוויכוחים, הדרמה והטראומה שכולם מתעלמים ממנה באלגנטיות, הם אלה שהופכים אותנו לשבט? ככל שהעלילה התקדמה, מצאתי את עצמי תוהה לא רק מהי "משפחה ישראלית", אלא של מי הסיפור הישראלי שמסופר כאן.
המחזה 'פעולות פשוטות' בוחן את השאלות האלה ופותח דלת אל ביתה של משפחה ישראלית אחת, ואל רגעי האושר הקטנים, המתחים, הרגעים המצחיקים והדרמות שמלוות את חיי היומיום שלה. הוא מפרק את זה דרך 3 ארוחות שישי - תמימות למדי, לפני אירועי 7 באוקטובר. ככה, על הבמה, נפרשת תמונה אינטימית של משפחה בקיבוץ בדרום. לפני ש...
9 הדמויות שעל הבמה מחליפות מתכונים, עקיצות ובדיחות פנימיות - אך בין המילים נחשפת גם המציאות המורכבת של החיים בישראל מודל 2023. זוהי הצגה שבוחנת האם דווקא בתוך התקופה הסוערת, המשפחה נותרת המקום היציב והעוגן המשמעותי ביותר שלנו.
ליליאן ברטו המגלמת את אילנה, ותומר שרון (ההוא מפלטפוס), שמגלם את בעלה גלעד, הם זוג הורים לעמליה, העיתונאית האמיצה, ולאורי, חייל הסובל מפוסט טראומה שניסה לקחת את חייו - הטרגדיה המשפחתית שלא מדברים עליה בארוחה. כמו בכל משפחה, גם אצלם, יש דברים שמספיק לראות. לא צריך להוסיף עליהם מילה.
הליהוק של תומר שרון תמוה - היה קשה לקנות את הבכי שלו על הבמה. הוא "תומש" מדי - טייפקאסט שקשה לשבור בהצגה כל כך מרגשת. לעומת זאת, אסנת פישמן ומיקי פלג הנהדרת המגלמות את אחיותיה של אילנה, הן ליהוק מושלם. האחת בנישואים שמתפרקים, השנייה, רווקה נצחית שמטפלת באבא הדמנטי שלהן (דב רייזר), אבל חולמת על החיים האחרים שיכלו להיות לה.
סושי או מקלובה?
הבימוי מצליח לשמור על אינטימיות גם ברגעים העמוסים בדמויות, והמעבר בין 3 ארוחות השישי יוצר תחושת זמן שאנו אכן מתקדמים לעבר אסון ידוע מראש. ועדיין, אנחנו נשענים קדימה ורוצים לדעת מה עומד להתרחש.
ההצגה מחולקת למערכות, כשכל מערכה מקרבת אותנו אל השבת הארורה. על רקע ליל גלנט, הרפורמה המשפטית, ההפגנות במוצאי שבת - 'פעולות פשוטות' מטיילת במציאות הפוליטית בישראל ומקפלת לתוכה את השיח, שלדעתי רוב האנשים בקהל לא שמו לב אליו, השיח של השד העדתי.
אני לא בטוחה שכל משפחה בערב שישי מתחרה על נקודות אל מול חידון הטריוויה המפורסם של עיתון 'הארץ', אך ייזקף לזכותו של המחזאי יותם גוטל שהוא ידע לשלב הרבה הומור עצמי בבני המשפחה האשכנזית־לייט. כך, לדוגמה, כשהם הלכו לבקר את אורי בבסיס בפעם הראשונה - הם הביאו לו 2 רולים קטנים של סושי, בעוד סביבם הורים "אחרים" העמיסו סירי מקלובה.
העלילה עצמה מצליחה להחזיק קשב, ולא מצאתי את עצמי מאבדת עניין לרגע - אבל לאורך ההצגה היה חסר דבר אחד: חיכוך ברור. הדמות היחידה שגילמה את המזרחי היא החבר של עמליה, בחור ממשפחה מזרחית, מסורתית - אבל הוא רופא, אז זה בסדר. המשפחה מאשרת. הבית שהוא מגיע ממנו והדעות הפוליטיות שלו לא קרובות למשפחה הישראלית שהוא נכנס אליה, אך משום מה, הפער הזה טיפה התפספס.
במקום להדגיש את הקונפליקט בפעם אחת ולהמשיך הלאה, קיבלנו נגיעות קטנות של הומור, ואת ראמא, המטפלת הערבייה של אורי, שמשום מה כל הזמן שואלים אותה אם היא רוצה לאכול משהו. כאילו שאין משהו אחר שאפשר לדבר איתה עליו.
צילום רנטגן של החברה הישראלית
הגר טישמן סבג, הלא היא עמליה, מביאה חיים אל ההצגה. החוצפה הישראלית שלה, הרצון שלה לעמוד על שלה גם אם החבר שלה לא שותף לדעותיה הפוליטיות - היא יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה. לא סתם היא בחרה לעזוב את הבית בעוטף והשאירה את המשפחה מאחור - היא פשוט לא יכלה לשאת יותר בנטל החרדה מצליל האזעקות. עברו 3 שנים מאז, גם אנחנו עדיין לא יכולים לשאת יותר בנטל החרדה.
בחזרה הפתוחה עבר הרושם שההצגה היא צילום רנטגן של החברה הישראלית. גוטל, מחזאי הבית החדש של הבימה, שכתב את 'פעולות פשוטות' לפני אירועי 7 באוקטובר, אמר שהוא לא מחפש סימטריה. לאורך 105 דקות, תמצאו תהיות על אודות מה משמעות המילה צדק בישראל, ואיך בכלל אפשר לקמט מילה כזאת להגדרה פשוטה - מבלי לדרוס מגזר אחד ולקדש מגזר אחר.
אתם באמת תצפו בהצגה מרגשת של משפחה "ישראלית". תתאהבו, תכעסו וגם תיזכרו באירועים שאנו שטים על האדוות שלהם - רק שלא בטוח שכל מי שיושב בקהל יזהה בה את המשפחה הישראלית שלו.
'פעולות פשוטות', תיאטרון הבימה.
