רדיו דבר אליי
חוקר המוזיקה דודי פטימר אוהב רק רדיו חזק שמנגן, ועל כן החליט לחזור לשירים שנכתבו על המכשיר ששינה לנו את החיים • בלעדי לדיגיטל של 103fm
ילדי שנות האלפיים נולדו עם מכשירי סלולר ביד, אבל אנחנו, המבוגרים יותר, זוכרים את הימים בהם מכשירי הרדיו היו בכל בית. הרי בינינו, אם תעצמו את העיניים ותזכרו בימי שישי בבוקר במטבח של אמא, באופן אוטומטי תריחו את הריחות המטריפים שעלו מהסירים, ותזכרו בצלילים שהתנגנו מתוך מכשיר הרדיו שהיה מונח על השיש ביראת כבוד. נדמה שהרדיו הצליח לשרוד את כל השינויים הטכנולוגיים שעברו על עולמנו, הוא נכנס בהדרגה גם לסלולרים שלנו, והיום אין תחנת רדיו שמכבדת את עצמה ולא מחזיקה אפליקצייה או אתר. הרדיו, המלך הבלתי מעורער של התקשורת, נמצא כאן כדי להישאר, ובדיוק בגלל זה חוקר המוזיקה דודי פטימר החליט לשוב אל השירים שהפכו את הרדיו למדיום המכובד שהוא היום.
דורות על גבי דורות גדלו סביב החדשות המרעישות, הסיפורים המרגשים והעושר המוזיקלי אותו סיפק הרדיו. בשנות ה־50 וה־60, צעירים רבים בישראל צרכו את המוזיקה של מיטב כוכביהם דרך גלי האתר, כשהרדיו המליך אמנים כאוות נפשו, ואף ידע להוריד אותם מכיסאם. השפעתו של הרדיו על תעשיית המוזיקה זכה לפידבק הדדי מצידה דרך שירים שהנציחו אותו בשלל משמעויותיו כשאמנים השתמשו בו, בעיקר בעבר, להבעת רגשות של נוסטלגיה, אהבה, פחד, שנאה ואיך אפשר גם בלי קולות מחאה. בפודקאסט 'מילים ולחן' ניסה דודי פטימר לפענח את משמעויותיו השונות והמגוונות של הרדיו הישראלי דרך השירים העבריים.
את שלמה ארצי שלאחרונה חגג יום הולדת 70 אין אחד שלא מכיר, ובשיר המפורסם 'הרדיו הישן', השתמש ארצי ברדיו ככלי להעלאת זכרונות עבר, ומהרדיו הישן ל'רדיו רמאללה', הלהיט המפורסם של יהודה פוליקר אותו כתב יעקב גלעד, "הייתה ברדיו הזה תכנית של 'שירים לבקשתך' שהיינו מאזינים לה בקשב רב ובכלל הייתה שם מוזיקה של להקות רוק בריטיות כמו 'הביטלס', 'הרולינג סטונס' ו'הצלליות', ספגנו מהרדיו הזה. הייתה לו השפעה כל כך גדולה", סיפר יעקב גלעד בפודקאסט, "וכשיהודה הגיש לי את המנגינה, ישר הצלילים שלו הזכירו לי את ימי הרדיו הזה שנסגר בשנת 1967 לצערי".
אם חשבתם שימי הרדיו נגמרו בשנות האלפיים טעות בידכם כי בשנת 2001 יצא הלהיט 'יושבים בבית קפה' של להקת 'טיפס', ובו נכללה השורה: "ואת בתוך הג'יפ שלך, את לא שומעת רדיו, את רואה שחבל לך על הזמן", כן אפשר לראות שהרדיו מייצג את המציאות הישראלית, הלא פשוטה, כמשהו שרוצים לברוח ממנו.
מעבר למוזיקה, חדשות ופרסומות הרדיו שימש כדרך רומנטית להביע רגשות, ולכן בשיר 'שרית הספרית' אותו ביצעה במקור להקת הנח"ל יצרו אריאל זילבר ושמוליק צ'יזיק גיבור המבקש משדרן הרדיו להקדיש שיר לאהובתו שרית הספרית, בכדי להצהיר על אהבתו אליה.
בז'אנר הים תיכוני זמרים היום יכולים למכור 200 אלף קסטות, מבלי שישמיעו שיר אחד שלהם ברדיו, אבל זה לא מנע מהם להתייחס לנושא, ולהביע מחאה על האקט הגזעני. הדוגמא הבולטת לכך הוא השיר "מלך הקסטות" של ניסים גרמה, שיר שמלין על כך שברדיו לא משמיעים את שיריו למרות שהקסטות שלו נמכרות כלחמניות. גם בשיר "מריומה" שביצעו ג'קי מקייטן וחנה לסלאו, ישנה שורה שמוכיחה את הכאב של כותב השיר, "מריומה שלי כתבתי לך שירים, אבל ברדיו לא משדרים".
נוסף לזאת, דורי בן זאב שוחח עם פטימר וחשף בפודקאסט כיצד נולדו שני המנוני הרדיו האולטימטיבים שכתב: 'רדיו חזק' אותו ביצעה להקת תיסלם ו'רדיו דבר אליי' שאותו ביצע בן זאב בעצמו.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן
