"אני לא רוצה להיות לידה"
מה עושים כשפשוט לא מתחשק להיות בסביבת אחד הילדים? • מיכל דליות האזינה לווידוי של מאזינה, והרגיעה אותה: "זה זמני"
לא נעים, אבל זה קיים: לא מעט הורים מוצאים את עצמם מתחמקים עד כמה שניתן מבילויים עם הילדים - שהם בתגובה מרגישים דחויים ולא רצויים; כיצד ניתן לפתור את המצב? מיכל דליות עם ההסבר המלא למאזינה המודאגת.
המאזינה מאיה שוחחה עם מיכל דליות ב־103fm והודתה באומץ לב: "אני לא אוהבת להיות עם הבת שלי. בדרך כלל אני אדם אוהב, אך לצערי - כשזה מגיע לבתי בת ה־6 המצב שונה. בתי היא ילדה מאוד חזקה ואהובה בקרב חבריה, אבל כשהיא מגיעה הביתה היא פורקת את הכל. אני מבינה שהיא מרגישה בנוח ויודעת שבגלל שאני אישה חזקה, אני יכולה להתמודד איתה.
"הילדה צריכה כל הזמן להיות בשליטה", סיפרה האם, והוסיפה כי לאחרונה החלה הילדה להחביא דברים על מנת שתהיה היחידה שיודעת היכן הם מוחבאים. "יש לה אח גדול בן 11 - בני הראשון, שביני לבינו יש אהבה מאוד גדולה והיא מרגישה את זה ומקנאה. כשהיא פונה אלי בבקשה לשחק או לצייר איתי אני אומרת לה שאני עסוקה. כל ההתעסקויות שלה לא מעניינות אותי.
"יש בילדה משהו מאוד לא זורם וקצת מתגרה ופשוט לא בא לי עליה. אני בטוחה שכאשר היא תגדל נהיה חברות טובות, אבל מה אוכל לעשות עכשיו בשביל שלא תרגיש שהיא לא נאהבת? לפעמים אני מושיבה את עצמי בכוח ומשחקת איתה עשרים דקות או אומרת לה שאני מעדיפה שנדבר, ועדיין - אני מרגישה שאני דוחה אותה וזה מעציב אותה".
תחילה ביקשה מיכל לציין את הכנות והאומץ של המאזינה: "יש הרבה אמהות ואבות במצבך שפשוט לא מתחשק להם להיות עם הילדים. אפשר לסדר את זה", הרגיעה.
fake it till you make it
מדבריה של המאזינה הבינה דליות כי לה ולבתה יש את אותו האופי הקשוח. "ברגע שאמרת לי שהיא יודעת שאת חזקה ואת יכולה להתמודד איתה, הסקתי שגם היא מאוד חזקה. היו לך חמש שנים נוחות מאוד עם בנך הגדול שהיה ילד טוב ומתוק שהצליח לקבל אימא חזקה, ואז נולדה לך ילדה שהיא בעצם כמוך. הילדה תשתדל - באופן לא מודע, לעשות מאמץ ולהיות שונה ממנו כדי להיות ייחודית וליצור לעצמה משמעות אישית.
"לגרום לילדים להרגיש נאהבים זה לנצח תפקידנו ואחריותנו. לא משנה מה סגנון האישיות של הילדה ואיזה טיפוס היא, לא משנה אם היא מוציאה מאיתנו קוצים ואין לנו סבלנות אליה - עדיין היא באחריותנו", הדגישה.
אם כן, על מנת שהילדה תחזור להרגיש נאהבת, המאזינה צריכה לפעול לשם כך ולהוכיח לה שאוהבים אותה. "אם היא מציעה לך לשחק ואת לא רוצה, תאמרי לה שאת לא אוהבת משחקי קופסה והציעי לה חלופה אחרת, למשל: להכין יחד ארוחת ערב. אם עולמה כל כך לא מעניין אותך אבל בכל זאת את משחקת איתה, את מעבירה לה אנרגיה רעה שמרגישים אותה, כך שכדאי שתמצאו פעילות משותפת בין אם זה שיטוט קצר בקניון או בין אם זה סידור ארונות.
"את צריכה לעשות מאמץ ולצאת מגדרך", הפצירה דליות במאזינה. "אלמד אותך מה שאני מלמדת את התלמידות שלי: כשהילדה מבקשת ממך לשחק, קופצת לך לראש המחשבה 'אוף, לא בא לי, אין לי חשק' וזה מעורר רגש של התנגדות, והתגובה - שהיא מחוברת לרגש, היא חוסר רצון לשחק. אם תשני את הגישה ותתחילי לשמוח שבתך בת ה־6 רוצה בקרבתך, תסכימי לשחק איתה בסליים כיוון שהרגש שונה.
"אם מהרגע הזה הילדה תרצה בכל יום לשחק בסליים, כדאי שתציעי פעילות שונה או שתעשי מאמץ ותצאי מגדרך לשחק, שוב, בסליים. כאמור - זו לנצח אחריותנו. אין מנוס מלעשות מאמץ", או כמו שאומרים 'fake it till you make it', כלומר - לזייף עד שזה מצליח.
מתנות קטנות
בהמשך הסבירה מיכל על החשיבות שבמחוות הקטנות מההורים לילדים. צעד קטן בשביל ההורים, הרגשת חמימות ענקית אצל הילדים. "אם הילדה יושבת ורואה טלוויזיה, עברי לידה, לטפי אותה והמשיכי ללכת", הציעה מיכל. "דברים כאלה מעבירים לה מסר שאת רואה אותה, חושבת עליה ומנסה להיכנס לעולמה".
לבסוף פנתה דליות אל המאזינים ואמרה כי למרות שהתופעה לא מדוברת, היא בהחלט קיימת ונפוצה. "יש ילדים - במיוחד אלה שדומים לנו ההורים, שמייצרים התנהגדות בהתחלה. הרי הרבה יותר נוח לחיות עם מישהו שהוא לא בדיוק כמונו ולנסות למצוא דרך משותפת, אבל ברגע שיש אמא חזקה מול ילדה חזקה לא פחות, יהיו שם 'בומבות'.
"מתי זה ישתנה? ברגע שנבין שבכל זאת אלה הילדים שלנו. אם נרצה לתת להם להרגיש יותר אהובים, עלינו להזדעק ולהבין שהילדים הם באחריות שלנו. נכון שילדה בת 6 היא כבר בת 6, אבל מצד שני - היי, היא רק בת 6", סיכמה.
עריכה: מיכל דאבי
