"התנהגות של ילד היא סימפטום למה שעובר לו בלב"
הילד או הילדה מתקשים לקבל מרות ולשמוע 'לא'? מיכל דליות מייעצת
למאזינה נכדה בת כמעט שנתיים, והיא מודאגת מכך שהיא מכניסה כל מיני חפצים אסורים לפה. האם זה קשור לעובדה שלאחרונה נולד לה אח קטן, וכיצד ניתן לעצור את התופעה? מיכל דליות מסבירה.
המאזינה יוספה סיפרה למיכל דליות על נכדתה רומי בת השנה ותשעה חודשים: "רומי היא ילדה מדהימה, חכמה ומפותחת לגילה אבל מאתגרת את כולנו. היא מכניסה לפה כל דבר, אפילו שהיא יודעת שאסור, לדוגמא: כשאנחנו מקלחים אותה, היא אוכלת סבון בכמויות למרות שלא טעים לה ולמרות שהיא מקיאה אחרי זה".
עוד סיפרה המאזינה כי: "כשהילדה לא מקבלת את מה שהיא רוצה, היא מתחילה לבכות ולצרוח. היא עדיין יונקת מאמה, וכך גם אחיה התינוק, אז כשהיא רואה שהתינוק יונק היא צורחת שהיא רוצה גם. אם אנחנו לא נענים לבקשותיה, היא מתחילה להרביץ ולמשוך בשיערות- בהתחלה לנו המבוגרים ואחר כך לעצמה. היא דופקת את הראש בקיר ונושכת את עצמה".
"צריך להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלה, כי מה שאתם רואים זה סימפטום", אמרה מיכל והסבירה: "התנהגות של ילד היא סימפטום למה שעובר לו בלב. רומי לקחה את ההתנהגויות שלה לאורך עשרת החודשים הראשונים לחייה, ועכשיו היא העצימה אותן בגלל שנוסף תינוק חדש למשפחה. היא בלחץ כי בעינייה, התינוק השתלט לה על החיים ולקח לה את אמא שלה ואת תשומת הלב שלה".
הסבון בכה מאוד, רומי לא רוצה בי עוד
אם כן, מדוע הילדה אוכלת סבון על אף ולמרות שהיא יודעת שהיא תקיא כתוצאה מכך? "ילדים מוכנים לשלם מחירים יקרים", השיבה דליות, "תכאב לה הבטן, היא תקיא, אבא יכעס ואמא תתעצבן, אבל בכל זאת היא מוכנה לשלם את המחיר רק בשביל ההרגשה שהיא מחליטה על ההתנהגות שלה. היא רוצה להראות לכם שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, וזו הדרך שלה להפעיל אתכם".
על מנת למנוע את אכילת הסבון, הציעה דליות להורים לרוקן את האמבטיה מכל תכולה מזיקה: "כשאתם מקלחים אותה, אתם צריכים לתמלל לה את מה שקורה ולהגיד לה: 'בגלל שאת אוכלת סבון וזה רע ומסוכן, מהיום לא יהיה כאן באמבטיה שום דבר מגעיל שאת יכולה לשים בפה".
"היום ילדים מקלים עודף תשומת לב", המשיכה מיכל ואף הזהירה: "הילד חושב שאם לא פונים אליו, הוא לא קיים. ההורים כל היום משוחחים עם הילדים, פונים אליהם, מעסיקים אותו ומכאן נוצרת אצלו מסקנה לא מודעת שאומרת שברגע שלא שמים לב אליו, זה כאילו שהוא נעלם ולא קיים. ואיך הילד גורם להוריו שישימו לב אליו? הוא מעסיק את הסביבה ועושה פעילויות שגוררות תגובה".
"אנחנו מגיבים מהר ובעוצמה חזקה כאשר הילדים עושים דברים שליליים. לכן הילדה יודעת שכל אותם דברים שאנחנו לא מרשים כמו לאכול סבון, למשל, הם אלו שיגררו תגובות ותשומת לב. מה גם שיכול להיות שהילדה רואה בעיניים שלכם סוג של גאווה על הפעולות שלה".
ההצגה (לא) חייבת להימשך
המאזינה ביקשה לדעת מהי הדרך הכי נכונה למנוע מהילדה את עניין האלימות, גם כלפי אחרים ובעיקר כלפי עצמה. על כך השיבה מיכל: "לא נותנים לה להרביץ. היא בת שנה ותשעה חודשים, זה קשה אבל בכל זאת, חייבים לשמור עליה ועל בריאותה. כשהיא עושה הצגות וסצנות, החזיקי אותה מאחורנית כמו ב'חיבוק דוב' ותוך כדי תגידי שאת אוהבת אותה ושומרת עליה. היא תצרח ותנסה לשחרר את הידיים, אבל את תיקחי אותה לשטוף פנים ולשתות מים וככה היא תירגע".
לסיכום הדגישה דליות מדוע חשוב עכשיו, בגיל הזה ממש, לנסות ולעצור את ההתפתחות האלימה של הילדה: "היא מתחילה לגבש סגנון אישיות של ילדה כוחנית וזה עלול לעלות לה באספקט החברתי בעתיד. מה שאנחנו עושים היום הוא למענה, אנחנו מרסנים אותה כי היא לא יודעת לרסן את עצמה. הילדה צריכה גבולות ברורים לצד המון אהבה".
עריכה: מיכל דאבי
