כשהילדים קטנים, הטונים עולים: מתי ההורים צריכים להתערב בין הריבים של הילדים, אם בכלל, ובאיזה שלב השנאה הופכת לאהבה מאוד גדולה?; מיכל דליות הסבירה שעוד מימי התנ"ך ראינו מקרים של יריבות ואיבה בין אחים, והרגיעה: "כשייגדלו יהיו להם יחסים מצויינים".
המאזינה אתי שוחחה עם מיכל דליות ב־103fm וביקשה את עזרתה בנוגע למלחמות שבין נכדיה הקטנים: "יש לי נכד בן 4.5 ולו אח בן שנה וחצי. הילד הקטן נהיה לאחרונה דומיננטי שנלחם על מקומו ולגדול זה די מפריע. לפעמים הקטן חוטף משהו מהילד הגדול ואז מתחילה ביניהם מלחמת עולם. הילד הגדול מאוד אוהב אותו ומידי פעם הוא אפילו אומר: 'אני אוהב אותך' לקטן, אבל יש רגעים שהוא גם אומר לו: 'חבל שנולדת, אני לא רוצה אותך כאח שלי'. אני לא יודעת איך להגיב באותם רגעים", הודתה המאזינה. "מה אני אמורה לענות לו?"
"את לא צריכה לענות לו", השיבה מיכל. "הוא לא דיבר אליך, אלא הוא אמר את זה לאוויר העולם. הוא כל כך מתוק ואמיתי, מה הוא צריך את הצרה הזאת? בשביל מה הביאו לו עוד אח הביתה? כמעט שלוש שנים שהיה לו נעים וטוב, ופתאום הביאו לו ילד שממש מפריע לו. אני אוהבת את זה שהוא מעז ומספיק בטוח בשביל להיות אותנטי ולהגיד את מה שהוא מרגיש".
בשלב הזה הוסיפה המאזינה ואמרה כי קיימת גם אחות גדולה בסיפור - כלומר הילד בן ה־4.5 הוא האמצעי בין האחים. "אם כן, אז בכלל", אמרה מיכל. "היה לו מקום ספציפי במשפחה, הוא היה הצעיר, הקטן, הבן היחיד והוא איבד את המקום הבטוח שהיה לו".
מיכל הזהירה כי אומנם המצב לא יילך ויישתפר בזמן הקרוב, ובכל זאת אל לה להתרגש כי עוד מיימי התנ"ך שמענו על יחסים בין אחים שלא היו מזהירים במיוחד: "עוד מעט הגדול יגיד לקטן שהוא מטומטם, אדיוט וטיפש. סיפורי התנ"ך הכי עוצמתיים הם על יחסים בין אחים - קין והבל או יעקב ועשיו. ילדים נמצאים במאבק על המשאבים של ההורים מבחינת זמן ותשומת לב. כשהם גדלים הם מבינים שהם נמצאים גם בתחרות על המשאב הכלכלי של ההורים, כך שיש מתח בין אהבה לשנאה.
"יש לי ספר שנקרא 'הורים - מה השאלה?' ושם ייחדתי פרק שלם ליחסי אחים ואחיות, וקראתי לו 'שונאים - סיפור אהבה'. יש המון אהבה אבל יש גם מתח ושנאה", סיפרה מיכל. "אנחנו צריכים לתת לגיטימיות לרגשות האלה בדיוק כמו אהבה ועצב".
האם באמת לא צריך להגיב כאשר הילד אומר לאח שלו שהוא שונא אותו? ובכן, תלוי בנסיבות. מיכל: "כשהילד אומר את מה שאומר לחלל האוויר, לא צריך להגיב. את, סבתא שלו, תעשי כאילו שלא שמעת. לעומת זאת, אם הוא ממש בא אליך ואומר לך את זה, את יכולה להגיד 'אני מבינה, הוא נורא מעצבן לפעמים, אבל אני שקטה כי כאשר תגדלו יהיו לכם יחסים מצויינים'.
"אני רוצה לתת לו לגיטימציה לרגשות", הסבירה מיכל. "לפעמים אפשר להגיד לו שזה לא נעים לשמוע אותו אומר את זה, אבל להבין שזה מה שהוא מרגיש. במצבים מסויימים צריך לפתוח את האצבעות של הקטן ולהחזיר לגדול את מה שנלקח ממנו ולהסביר שאצלנו בבית לא חוטפים.
"ילדים קטנים בגיל הזה עושים מה שמתחשק להם. הילד רואה את אחיו יושב עם קוביות ומתחשק לו קוביה אז הוא לוקח. כל הנושא של להתחשב באחר, לא להפריע בעת משחק, להגיד תודה וסליחה - כל אלה הם קודים חברתיים שאנחנו מלמדים אותם בהמשך. אם הגדול יושב ומשחק והקטן בא ומפריע לו, את מרימה את הקטן ואומרת לו שאת מרחיקה אותו כי הוא מפריע. בגלל שהוא קטן, אפשר בקלות להסיח את דעתו ולהציע לו לשחק במשהו אחר. המשחק הכי כיפי בגיל הזה זה להתערב במשחקים של אחרים, הילד מחפש אינטראקציות חברתיות שזה אומר לפעמים להפריע לגדולים".
ובכל זאת, לפעמים צריך ללמד את הילדים הגדולים יותר שגם לוותר זה חלק מהמשחק: "מידי פעם את יכולה לבקש מהגדול לוותר ולהגיד 'תן לו קוביה, אני אשחק איתו'. לא תמיד הגדול יסכים כך שברגע הזה החזירי לגדול את הקוביה, למשל, וקחי את הקטן למקום אחר. גם הוא יבכה אז תצטרכי להעסיק אותו. ברגע שתורידי ממנו את העיניים - הוא ירוץ שוב לאחיו ויפריע לו".
בכל זאת, מיכל הדגישה שלא תמיד צריך לבקש מהילד הגדול שיוותר לקטן, וסיפרה על שיחה ששמעה בין נכדיה הקטנים - שהם בני דודים: "הילד בן ה־8 ובת דודתו בת ה־8.5 ישבו ושיחקו בחדר. לשניהם יש אחים קטנים וביניהם בערך שלוש שנים הפרש. יום אחד אחותה של בת ה־8.5 עיצבנה אותה, אז היא קראה לאמה. בן דוד שלה אמר לה: 'תפסיקי, אל תקראי לה, לא כדאי לך כי תמיד במילא מאשימים אותנו הגדולים'. והוא צודק", קבעה מיכל.
"בדרך כלל אנחנו רוצים שקט אז אנחנו פונים לעזרה לילדים הגדולים והחכמים יותר. תביני באיזה מקום הילד נמצא. אפשר לקחת אותו לשיחה ולהגיד לו: 'לפעמים, לא תמיד, אני אבקש ממך לוותר לאחיך כדי שיהיה בבית יותר נעים ושקט וכדי שלא אצטרך להפריד. ועדיין, הרבה פעמים גם לא אוותר לו. אשמח אם תשתף איתי פעולה כי זה מקל עלי ויעזור לי'".
"הוא יגיד לך שזה 'לא פייר', אז תצדיקי אותו. זה יעבוד או שלא, אבל את תצטרכי לשים לב שאת לא כל הזמן מבקשת ממנו לוותר", הדגישה.
בתום השיחה פנתה דליות למאזינים והרגיעה כי הסיפור הזה קורה כמעט בכל בית: "מידי פעם אנחנו צריכים לעצור את עצמנו ולהיות בנעליים של הילד. כשהילד אומר 'זה לא פייר לוותר', תסבירו לו שנכון, זה לא פייר, אבל אפילו בחיים שלנו שאנחנו מבוגרים קורים דברים לא הוגנים. זה מעצבן, אבל ממשיכים הלאה".
עריכה: מיכל דאבי