"לאט לאט הבינו שמאחורי התדמית שלי, יש מוזיקה"
לאחר התדהמה ממותו של המאסטרו, שב שכניק לרגעיו הגדולים, וחשף קטעים חד פעמיים מראיונות שערך עמו לאורך השנים • בהמשך, שוחח עם האנשים שליוו אותו
ביום ראשון האחרון, הלך לעולמו הזמר, המלחין, המוזיקאי והשחקן הדגול צביקה פיק בגיל 72, האיש שחרט על דגלו את ראשית בלדות הרוק בישראל, והצליח ליצור מוזיקה חדשה, ישראלית ושורשית יותר, אך עם ניחוח מובהק של מעבר לים. חרף עזיבתו המפתיעה, נדמה שאין אחד שלא מסכים שפיק עדיין כל כך חי בתוכנו, עם צליליו הנדירים בנוף שלא יישכחו לעולם.
הפעם, החליט רז שכניק להקדיש את תוכניתו לכל אלו שהיו שותפים להצלחה של פיק, ביצעו את שיריו, עבדו איתו על הרגעים המשמעותיים ובילו איתו את השנים באור הזרקורים, ואף שילב קטעים מראיונות שערך איתו לאורך השנים. ראשונה בתור הייתה הזמרת רותי נבון, שהיכרותה עם פיק שינתה את חייה. "שמעתי את פיק והוא שמע אותי, אני לא זוכרת איך נפגשנו אך כשנפגשנו מיד התאהבנו, הייתה בינינו כימיה לא רגילה גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת האישיות", סיפרה על 'בין האצבעות', השיר הראשון שעמלו עליו יחד למילותיה של מירית שם אור, רעייתו לשעבר של פיק ז"ל. "זמני האולפן היו חגיגה. השיר היה מוכן וכתוב בשבילי, זה משמיים. כשפוגשים את האנשים המתאימים, זה בא".
הדרך המשותפת לא הפסיקה שם. בהמשך, הפכו יחד להורים הרוחניים של אחד השירים האקוניים המזוהים עם פיק, הלוא הוא 'הרקדן האוטומטי': "כשאתה מתחיל לשמוע את ההרמוניה, נוצרים עוד דברים. היה לנו קול מאוד דומה. הבנתי את הרוק שלו. זה פשוט התאים כמו כפפה ליד וזה ממש זרם. חמישים שנה השיר הזה להיט. מירית שם אור הייתה הכוח מאחוריו בכל שיריו".
"האמנתי שצביקה הוא האיש להיכנס לדבר הזה"
יואב גינאי, שקיבל את בשורת מותו של צביקה בהפתעה, היה חלק מאירוע משמעותי למדי בקריירה המוזיקלית שלו - זכייתו באירוויזיון עם השיר 'דיווה' שהלחין לדנה אינטרנשיונל. לדבריו, כתיבת השיר הגיעה לגמרי במקרה. "הרגשתי שצביקה הוא האיש שיכול להלחין את השיר הבא של דנה", הודה. "הייתי בניו יורק ב־1996, בארץ לא ידעו מה זה דיווה וידעתי שזה יכול להתחבר לדמות של דנה. במונית על חפיסת סיגריות כתבתי אותו. השאר היסטוריה. הלחנים של צביקה הושפעו מהחינוך הקלאסי שלו, זה זרם אצלו בדם. אני אדם שמאמין באינטואיציות, האמנתי שצביקה הוא האיש להיכנס לדבר הזה. דיווה זה שיר שגדול מסך חלקיו, הוא הפך לדגל ולסמל לסובלנות".
עוד אבן דרך משמעותית עבור פיק הייתה 'שיר הפריחה', שהחל כפזמון הסרט 'שלאגר' הפך להמנון הלא רשמי של שנות השמונים. את המילים כתב אסי דיין, את הלחן פיק כמובן, והביצוע הופקד על עפרה חזה, שנותרה גם היא אלמותית ממרחק הזמן. יאיר חזה, אחיה של עפרה, התארח גם הוא בספיישל המיוחד של שכניק, וסיפר על הלך הרוח בבית המשפחה לאחר הרגע ששינתה את חייה של אחותו. "זה השיר שהעלה את עפרה לתודעה הארצית והעולמית", שיתף, "במשפחה מאוד התרגשנו. זה שהוא הלחין את השיר, גרם לנו להבין שעפרה במיינסטרים ושהיא זמרת טובה. צביקה היה הזמר הטוב ביותר שקם בישראל בזמנו".
למרות שזה נשמע כמעט לא הגיוני, ההצלחה לא באה בקלות לפיק. באחד מהראיונות שערך עם שכניק בזמנו, סיפר על כך, ועל הדימוי שנוצר לו בעקבות התלבושות הנוצצות והמוזיקה החדשנית. "התחלתי להבין שמשהו קורה. לא הבנתי איך הפער כל כך גדול בין מה שאני רואה בהופעות, איך באים כל כך הרבה אנשים ומתנהגים בהיסטריה נוראית, וזה לא בא לידי ביטוי באותה מידה בתקשורת. לא הייתה התייחסות לשירים שכתבתי ויצרתי, אנשים לא הבינו את מה שהם מבינים היום. לאט לאט התחילו להבין שמאחורי כל התדמית הזו שהיא ברובה לא נכונה, יש מוזיקה".
צביקה פיק באולפן של רז שכניק // צילום: 103fm
בריאיון האחרון באולפן 103fm, שנערך ממש לפני מספר חודשים, שיתף צביקה ביחס שלו לשיריו, ממש כמו משהו שיוצא מתוך לבו. "כשאני כותב שיר חדש, אני תמיד מאמין שזה שיר העשור, אחרת אני לא מקליט אותו ועוזב את השיר", טען בהתרגשות.
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
עריכה: מיכל קדוש
