על השדרן

מיום הקמת הטלוויזיה בישראל היה חיים יבין שם נרדף למגיש חדשות מקצועי, איכותי, אמין, אינטיליגנטי ורהוט . מר טלוויזיה כפי שכונה, היה ותמיד יישאר ראש וראשון למגישי החדשות בישראל, חתן פרס ישראל לטלוויזיה ואישיות כמעט ממלכתית.

חיים יבין נולד ב-1932 בגרמניה וכשהיה בן שנה עלה לארץ עם הוריו עמם התגורר בחיפה. יבין סיים לימודיו בבית ספר תיכון שבקריית מוצקין, ועד גיוסו לצה"ל עבד כשולייה, במסגריה של בית החרושת "פניציה", שבמפרץ חיפה. בצה"ל שירת תחילה בסדנא האלקטרונית של חיל הים, ואז עבר לנח"ל והיה חבר הכשרת כנרת. בתום שירותו הצבאי החל בלימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה, ולאחר מכן עבר ללימודי מדעי הרוח, היסטוריה וספרות, באוניברסיטה העברית בירושלים. ליבין תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית. בנוסף, למד לתואר M.A - בספרות השוואתית, חינוך וקומוניקציה (מבלי לקבל תואר).

את דרכו העיתונאית החל יבין בקול ישראל בשנת 1956. תוך זמן קצר והפך למפיק, עורך ומגיש. עוד בטרם הגיש חדשות, נהג לערוך ולהגיש תוכניות דוקומנטריות בנושאים שונים. ב-20 לאוגוסט 1968הגיש חיים יבין את מהדורת החדשות הראשונה של הערוץ הראשון. מאז ועד היום, למעט שנה אחת (1997) בה ערק להגשת החדשות בערוץ השני, הגיש יבין את מהדורת החדשות של הערוץ הראשון והפך להיות הדמות המזוהה ביותר עם הערוץ.

במהלך השנים זכה יבין להגיש, בין היתר, את השידור הראשון של הטלוויזיה הישראלית (מצעד צה"ל בשנת 68'), את החזרת החטופים מאנטבה ב-76', את תוצאות הבחירות בשנת 77', אז טבע את המשפט שהפך לאגדה "גבירותי ורבותי, מהפך" וכמובן את רצח רבין.

במקביל החל יבין ליצור סדרות דוקומנטריות משל עצמו כ"גחלת לוחשת" בשנת 1990, שעסקה ביהדות רוסיה ו"המהפך השני" ב-92' ו"ארץ המתנחלים" (2005), הצליח יבין להרגיז רבים משום שהביע את דעתו בדבר הצורך של ישראל לצאת מהשטחים הכבושים ביהודה ושומרון שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2006 ושעוררה דיון ציבורי נרחב בשאלת זכותו של יבין כמגיש חדשות להביע דעה באופן כה נחרץ.

בשנת 2008, לאחר ארבעים שנה כמגיש מבט בערוץ הראשון פרש יבין מהגשה טלוויזיונית והצטרף לשורות רדיו ללא הפסקה.

יבין נשוי ליוספה, אב לדפנה, יונתן, מיכאל וחגי.