פרופ' עדה יונת: "האהבה שהורעפה עליי בארץ מרגשת"
פרופ' עדה יונת הלכה לעולמה בגיל 87 • האזינו לריאיון שקיימה עם ניסים משעל בבוקר הזכייה בפרס נובל: "אמרו לי 'תמותי לפני שתעשי את זה'"
כלת פרס נובל לכימיה פרופ' עדה יונת שוחחה עם ניסים משעל ב־103fm שעות ספורות לפני האירוע ההיסטורי שבו קיבלה פרס נובל על פועלה. היא שיתפה בתחושותיה לקראת המעמד המרגש. אל השיחה הצטרפה העיתונאית דנה וייס, שמלווה את יונת במסעה בשוודיה.
וייס תיארה את האווירה המיוחדת סביב המדענית הישראלית. "עדה לא אוהבת את ההגדרה של סיפור סינדרלה, אבל כשראיתי אותה נרגשת לקראת הישיבה לצד מלך שוודיה, זה בהחלט נשמע מאגדות", סיפרה וייס. "צריך לזכור את ילדותה הקשה, העובדה שעבדה מסביב לשעון כדי לפרנס את המשפחה מניקוי רצפות. היא נכנסה למעבדה, לקחה תחום שנחשב לחזית המדע, ובסוף זה מסתיים ככה. היא כבשה את שוודיה, אנשים מבקשים ממנה חתימות ברחוב".
כאשר נשאלה פרופ' יונת על ההתרגשות לקראת הטקס וקבלות הפנים הרבות, היא שמרה על קור רוח אופייני. "אני פשוט עובדת לפי ההוראות, משתדלת להיות בסדר עם כולם ונהנית מכל רגע כשיש לי זמן", תיארה יונת את העומס. "יש בקושי זמן להתארגן בין אירוע לאירוע. הבוקר אני מתרגלת קידה וירידה במדרגות לצד המלך".
משעל תהה מדוע נדמה שהיא אינה מתרגשת מהמעמד ההיסטורי, לאחר עשרות שנים של מחקר מפרך. "פרי המחקר קרה במעבדה, כשראינו את התוצאה וכשפיתחנו אותה", הסבירה פרופ' יונת. "ההכרה הבין־לאומית הייתה בזמן שהודיעו לי על הזכייה. הטקס הוא קצפת כזאת, הוא לא מרגש יותר מהאירועים שהביאו אליו. אי אפשר לעשות מדע רק בציפייה שיגיע פרס. מדע הוא מאתגר מיסודו, הוא צריך להיות פיתוי לסקרנות".
בסיום הריאיון התייחסה פרופ' יונת לחיבוק החם שהיא מקבלת מאזרחי ישראל ומכלי התקשורת. "האהבה שהורעפה עליי בארץ ועדיין מורעפת, היא הדבר שהכי משמח אותי", הודתה יונת. "כשאני בדרך כלל פותחת עיתון או מסתכלת על העמודים הראשונים, אני מוצאת תוהו ובוהו וצרות על גבי צרות. פעם אחת יש גם חיוכים ופרגון. זה מה שהכי משמח אותי בכל הסיפור, וזה גם הכי מרגש".
