נתן: "כבר שנים שאני שומע מיורם קניוק שהוא הולך למות"
נתן מספר על החברות שלו עם קניוק שנפטר אמש (שבת) בגיל 83 ומקריא את 'חזונו' של קניוק שהתפרסם ב'ידיעות אחרונות' - "עצוב לי שהוא נפטר אבל הצחיק אותי לקרוא את זה"
אני לא יכול להימנע מלפתוח את התכנית במותו של ידידי יורם קניוק, זכרו לברכה, שפעם אחרונה שבה נפגשנו הייתה לפני כחודש, ולפני זה עוד חודש ועוד חודש, ככה בערך פעם בחודש.
יורם, כהרגלו, מנה את צרותיו הרפואיות ואני עם הסבלנות שלי הקשבתי, ושנים כבר אני שומע ממנו שהוא הולך למות אחרי שהוא מתאר את כל המחלות, ואחרי כמה שנים נמאס לי. אמרתי לו 'יאללה, יורם מספיק. או ש או ש, אל תשגע אותי כל פעם, הנה אוטוטו אני הולך למות', והוא אמר לי 'נתן, זו לא בדיחה'. זה היה בחודש האחרון, 'כבר שום דבר לא עומד. אנשים חושבים שאני עובד עליהם אבל אני באמת הולך למות וזה יכול להיות היום, מחר, מחרתיים כל רגע'.
ואז אחרי שהוא תיאר לי את מצבו הרפואי, שזה ממש ארון מתים נטו, הוא שאל אותי על הבריאות שלי. אמרתי לו 'תשמע חביבי, אחרי כל מה שסיפרת לי אני פנתר מנתר. אין חוכמות בעניין הזה'.
היום מפרסמים ב'ידיעות אחרונות' קטע שיורם כתב בפברואר 2008. קראתי את זה, ולמרות שהוא מת ואני עצוב מאוד שהוא מת, צחקתי. תראו מה הוא כתב לפני 5 שנים:
"אני לקראת סוף העשור השמיני לחיי. לא מפני שהרופאים החליטו שאני צריך לחיות יותר אלא כדי שהזקנה שלי תהיה יותר ארוכה. הם משכו לי את הזקנה בעוד כ-10 שנים והם מאריכים אותה עוד ועוד. אז אני קם בבוקר וקר לי, אני עייף מהרגע שאני קם. ואז אני מצליח לזחול לשירותים ולמטבח ושותה תה ומודד את תחלואיי. כשאני גומר לספור אני הולך למכבי ומחכה לרופא עיניים, לרופא אוזניים, לרופא דרכי השתן, לרופא אף אוזן גרון ולרופא פה ולסת. לפעמים לא בסדר הזה כי לפעמים הם לא באותו סניף. הרופאים בודקים אותי ואומרים שהכל טוב ושאני כמו חדש ונותנים לי מרשמים לתרופות. אני מדשדש לבית המרקחת ועומד בתור ואישה עסוקה נותנת לי כדורים נגד לחץ דם, נגד קרישה, נגד דופק לא סדיר, נגד טחורים, נגד דיכאון. כדורים לקום בבוקר, כדורים להירדם בערב, כדורים נגד הממשלה, כדורים למזג האוויר, כדורים נגד הגשם ונגד החום, כדורים נגד אשתי וכדורים נגד הילדים והנכדים כי הם רואים איך אני מזדקן בדירה שהייתה יכולה להיות שלהם, ולולא הרופאים היו יכולים למכור אותה ולקנות תמורתה מכוניות חדשות. אני אוכל את הפנסיה שנקבעה לפי גיל ממוצע של שישים וגומר את קופות הגמל ובקושי הולך אבל יש לי הליכון. לפעמים בא פיליפיני לטפל בי, הוא נרדם ואני מדשדש והוא פתאום מתעורר ואז הוא מדבר בסלולרי עם החבר שלו שהולך עם זקן שאני מכיר מקופת חולים. הוא מתיישב על ספסל בשדרה ואני בכיסא גלגלים והוא שומע מוזיקה ברדיו ואני מנסה להביט בנוף ורואה רק זקנים כמוני. הילדים שלי נחנקים ממיסים ועוד מיסים וצריכים לעבוד יותר קשה, וכל זה בכדי שבבוקר לפני הארוחה אקח את כל הכדורים שלי. מדוע? מה אני עושה כאן בכלל? בשביל מי זה טוב? אני נדבק כמו עלוקה לחיים שנגמרו לי בגיל 65 כשיצאתי לפנסיה ומאז אני חי מכדור לכדור, מבדיקה לבדיקה, מניתוח לניתוח וכוחי יורד מטה מטה. אני עודי חי אז המחלות מוצאות בקלות ובקצב מופלא אבל אני חי, אני חייב לחיות כי ככה רוצים הרופאים שמבחינתם אני סימן לכך שהם לא הצליחו. אני נמלט מהחיידקים ופוגש אנשים זקנים. הם לא זוכרים שום דבר וכל יום שואלים אותי 'מי אתה?', 'מה יש לך?', 'מי ניתח אותך?' ו-'תגיד, הייתה לך יציאה היום?'. אני עונה להם שהייתה לי יציאה אבל דלילה. הם מציעים לי לקחת את הכדורים האלה והאלה לזה וזה, מדוע? מה אני כבר יכול לעשות בגילי? לשבת ולראות אימהות וילדים? לחכות למה? לסדר פסח? לראש השנה? בחגים הילדים דואגים לי, זה כן. אז אני בא ואני מספר לילדים על הבריגדה ועל כיבוש הקסטל ב-48' והם לא יודעים אם זה אוכל חדש או משחק מחשב".
קניוק כותב וכותב וכותב, ויש עוד כמה מאמרים שכל אחד מהם הוא פנינה. יש עוד כמה קטעים שיורם קניוק תוקף את המדינה על כך שהיא מתעללת בקשישיה ובפנסיונרים שלה, באלה שבנו את המדינה, באלה שצריכים לחיות בקושי בגין התקציב העלוב והיחס המשפיל שיש פה לקשישים שבנו את הארץ. "זאת אחת המדינות היחידות בעולם, אם לא היחידה שבהן", הוא כתב, "שאלה שבנו את הארץ עוד חיים". האמריקאים - מאות שנים, הצרפתים, האיטלקים, האנגלים... אבל אצלנו זה עוד טרי. אז אנשים שבנו את המדינה בגיל 20 ו-30 היום הם בני 80 ו-90, והוא קובל על היחס האכזרי כלפיהם והוא כל כך צודק.
יורם קניוק הלך. ציווה גופתו למדע. כנראה שיסיים את הקריירה העשירה שלו בצנצנת, כאפר. אתמול אחרי שהודיעו על מותו כבר ראיתי באינטרנט את להקת הזבלים והטינופות הקבועות שכותבים דברי גנאי ועלבון. כותבים בציניות ארסית של מניאקים 'חבל שהוא מת בגיל 83 אפשר היה להיפטר ממנו קודם', כל מיני טקסטים כאלה. אני לא נוטה להתייחס לאנשים האלה אבל בגלל שהם כבר הפכו להיות לא מיעוט מבוטל ולא עשב שוטה, אלא ג'ונגלים כמו יערות הגשם' אולי הלך מאושר יורם קניוק, שלא יראה מה שיקרה פה ב-5 וב-10 וב-15 השנים הבאות. כל החלומות שכבר התנפצו לו ברובם היו בכלל הולכים פייפן, טוטאל לוס, זה מה שיקרה פה כנראה.
