פסוקו של יום - "ח"כ ישראל אייכלר בטח שר לעצמו 'איזה כיף להיות אייכלר יהודי'!"
גבי נזכר בשופטים שהתבטאו בחוסר רגישות כלפי נאנסות בדומה לשופט בדימוס ניסים ישעיה ומתייחס גם להגנתו של מנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר על השופטים הללו. בהמשך הוא מגנה את דבריו של חבר הכנסת ישראל אייכלר על יורם קניוק ז"ל - האזינו
בעקבות פרשת השופט ניסים ישעיה המטורלל, שאמר שיש נשים שנהנות מאונס, התקיים אתמול דיון בוועדה למעמד האישה על שופטים סקסיסטיים. דיון חשוב כיוון שמעבר לרעיונות טובים שעלו בו נזכרו הנוכחים והוזכרו בשופטים נוספים שהזילו ריר שוביניסטי בפסקי דין או בגזרי דין שלהם. כך השופט אהרון אמינוף, שדן לפני שנים אחדות במקרה של צעירה שהתלוננה שאביה אנס אותה אך עיכבה את תלונתה, והגאון אמינוף כתב כי ייתכן שהתעכבה בתלונתה כיוון שמעשי הנאשם נעמו לה. אמינוף אגב המשיך בכהונתו עד לפרישתו, 4 שנים נוספות אחרי האירוע הזה.
מקרה נוסף שעלה בוועדה וצריך להיזכר בו הוא השופט ציון קאפח שלפני עשר שנים החליט לשחרר למעצר בית צעיר שהואשם בביצוע מעשים מגונים בקטינה, בקטינה(!). הוא החליט לשחרר אותו למעצר בית, וכתב בהחלטה כי השתכנע שהנאשם הוא אולי זאב אך הילדה המתלוננת איננה כיפה אדומה כלל ועיקר ויש לה אופי מתירני, אז המטריד יכול ללכת הביתה. השופט הזה קאפח לא רק שלא פרש אלא קודם לשופט מחוזי והוא מכהן עד עצם היום הזה. אם תגיעו לאולמו יום אחד ותיזכרו באגדת הכיפה האדומה שבה השתמש כדי לתאר את הנאשם והתובעת הקטינה תוכלו תמיד לשאול אותו ברוח הסיפור -ואתה כבודו, למה יש לך פה כל כך גדול ומלוכלך?
באותו דיון כמובן שמנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, יצא להגנת חבריו השופטים, איך לא, ואמר בלי להתבלבל שמשנת 2006 היו רק ארבעה מקרים מהסוג הזה. רק?! רק ארבעה מקרים מהסוג הזה?! ארבעה שופטים שנבחרו ע"י ועדות מכובדות של שופטים? ארבעה כשלו בלשונם באופן המגעיל הזה?! והוא אמר, שניים טופלו באופן מיידי ונחרץ והשופטים שהבינו את חומרת דבריהם פרשו באופן מיידי.
אז נרגעתם אנשים? רק ארבעה שופטים היו שוביניסטים וגסי רוח. אולי לדעת שפיצר זה לא נורא, לדעתנו זה ארבעה יותר מדי.
תגידו הבנתם מה קרה אתמול ? הבנתם איך במדינת הוייז וכיפת הברזל, שיש בה יהודים מבריקים ויצירתיים ולצידם חיים שלומיאלים שמביישים אפילו את חכמי חלם שמצטיירים כגאוני הדור ליד חכמי אכיפת החוק?
הרי רק אתמול שיבחנו בהתלהבות נעורים ילדותית את כבוד השופט דרויאן, שנדמה היה לרגע שכבר הבין את הגיחוך שבעניין צו איסור הפרסום, אבל מהר מאד שכח את משנתו, וחזר וסגר את הווילון רק שהחליט לסגור אותו אחרי שכל המשטרה כבר הציצה דרכו וכבר הייתה בקטע של לרוץ ולספר לחבר'ה. חייזר לו היה נוחת אתמול בתפר שבין המשטרה לבין בתי המשפט היה מקבל התקף צחוק ונחנק מעומק הפרסה עד שהיה שוכח לחזור לחללית האם, ואם היה חוזר היה שב לכוכבו ואומר: "תירגעו חבר'ה אני לא יודע מה עם השאר אבל המדינה ההיא, שקוראים לה ישראל, רחוקה מאוד מאוד מהיעד שקבענו לה לפני זמן מה". ואם היה החייזר הזה מגיע לכנסת, היה פוגש את התלמיד החכם, הגאון, המוכשר, הפיקח, השנון, חבר הכנסת ישראל אייכלר, וממנו היה מתרשם עד דמעות.
בסוף השבוע הלך לעולמו יורם קניוק מנסיכי הספרות הישראלית. איש נפלא מכל הבחינות, ומותו שוב העלה מהביוב הלאומי את חשכת ימי הביניים שבתוכה אנחנו חיים והיא מפכה ומשכשכת כמובן גם בכנסת המפוארת שלנו. לימור לבנת הספידה כראוי את קניוק ואייכלר, במקום לשאול את עצמו מה אני עשיתי בשביל מדינה, ובשביל תרבותה, ובשביל הציונות? איפה בדיוק אני נלחמתי במלחמת העצמאות, בקדש, בששת הימים, במלחמות לבנון? ואיזה חותם אני אשאיר אחרי מאה ועשרים? ומה בדיוק אני תורם לכנסת בנוכחותי הדלה והשקופה?
הוא יוצא לו במתקפה על לימור לבנת על כך שהעזה להספיד אדם שביקש להירשם במשרד הפנים כחסר דת. אייכלר פותח ג'ורה גסת רוח ואומר: "שרת התרבות מספידה את ההפסד הגדול ששונא היהודים הזה מת, זאת התרבות היהודית? זאת מדינה יהודית? זה מה שעשו לעם ישראל?" ואף אחד בכנסת לא קם. אף אחד בבית הריק, החלול, בערימת התפאורות הזאת, ואומר לאייכלר- נו מה, אז אתה יהודי גאה? למה? כי אתה חובש כיפה ומגדל פאות ולובש שחורים ומקרקר כתרנגול זועף נגד סופר דגול וישראלי פטריוט שלחם ונפצע והשאיר אחריו ספרים נפלאים? ואתה אדון אייכלר, אתה מה איתך? איפה לחמת? מה כתבת? מי בכלל יזכור אותך בעוד שלושים שנה כשעדיין ילדינו ונכדינו יקראו את הספרים של קניוק? אף אחד לא קם. ולכן אייכלר יכול היה לסיים את דבריו ולהמשיך לחגוג ולשיר לעצמו איזה כיף להיות אייכלר יהודי...
