פסוקו של יום על המזרחי שניסה להתקבל לעבודה - "תחליטו אתם מי הערס האמיתי בסיפור"
מישל מלכה ניסה להתקבל לתעשייה האווירית אך לא קיבל מהם שום תשובה, ואז, כשניסה בשנית עם שם 'אשכנזי' יותר, דווקא זימנו אותו לריאיון - מה גבי חושב על כך? אל תחמיצו!
פסוקו של יום הוא שאלה. שאלה של 4 מילים שמכילה בתוכה תת תרבות שלמה, הר של התנשאות, שפע של אמונות תפלות, יוהרה וחינוך גרוע, כל הדברים הכי דוחים בחברה הישראלית נמצאים בתוך ארבע המילים האלה. וזו שאלה שנשאלה אחרי שאחד, מישל מלכה, ביקש לעבוד בתעשייה האווירית. והגיש קורות חיים למשרת פרמדיק בחברה. קורות החיים הגיעו לידו של ראש תחום רפואה בתעשייה האווירית, הוא עיין בדף, הבחין בשמו של המועמד - להזכירכם - מישל מלכה, ומיד שאל את מביא הטופס - 'מי זה הערס הזה?'
הגרסה המלאה למי זה הערס הזה היא: 'מה זה השם הזה, מי זה הערס הזה שהבאת לי לעבודה?' אבל מלכה, שהוא ממש לא ערס, בניגוד לבראון או בר-און (שעד סוף ההקדמה הזו אני אשתמש בשני השמות האלה כי שניהם אשכנזים וגם אף אחד לא אמר לי אם קראו לו בראון או בר-און, כאילו זה מעניין לי את ה-אתם יודעים מה).
מלכה לא פראייר, אחרי שנדחה בגלל שקוראים לו מישל מלכה, אחרי חודשיים ומתוך תחושה מבוססת שנדחה בגלל שמו, שלח שוב קורות חיים, הפעם לשם שינוי שיפץ קלות את שמו, ועל הדף התנוסס עכשיו השם החדש לא מישל מלכה אלא מאיר מלכיאלי. שערי שמים נפתחו. האשכנזי, בראון/ בר-און, מהתעשייה האווירית התרשם מאד מקורות החיים, בעיקר כאשר חתום עליהם מאיר מלכיאלי. בין השאר מלכיאלי, מלכה, הוא בעל תואר ראשון ברפואת חירום מאוניברסיטת בן גוריון, הוא פרמדיק מנוסה ומוערך.
בראון/בר-און קיבל בחיבה את הרזומה, אפילו התקשר למלכה-מלכיאלי כי חשב שהוא מלכיאלי, לתיאום הראיון. אבל מלכה לא פראייר, הוא לקח את הסיפור למשרד התמ"ת אבל הם פראיירים כי החליטו לסגור את התיק הזה כי לא גילו שום עבירה של אפליה. אבל בית הדין לעבודה בלי שום מאמץ זיהה את העבירה, ופסק למלכה 50,000 שקלים ועוד כמה אלפי שקלים שכר טרחת עורך דין, תוך שציין שהאפליה נגד מזרחיים בישראל קיימת גם היום וחובה על בתי המשפט להלחם בה וכך הוא עשה.
סוף דבר, התעשייה האווירית שילמה, הערס בראון/בר-און עדיין עובד שם, מלכה יעבוד במקום אחר, ואתם תחליטו עכשיו מי הערס האמיתי בסיפור הזה כמו שגם תחליטו מי גיבור הביקור של ברצלונה בישראל. אחדים יגידו שמעון פרס, אחדים יגידו מסי בטעות. צלמי ראש הממשלה יגרמו לי עונג מסוים לראות את התמונה של ביבי מתכופף ושורך את נעלו של ילד מצופי המשחק, אבל תודו שגיבורת הביקור הלא אלמונית היא כרגיל האישה.
לא חשוב אם זה ביקור נשיאותי, לא חשוב אם זה טקס חנוכת מפעל אטריות, לא חשוב אם זה ביקור של מלכת אנגליה או חנוכת כביש או טיול, היא תמיד תהיה שם. וכך הונצחה ידה הענוגה בעוד אחד המקומות שבו ממש, אבל ממש, אבל ממש, אבל ממש (!) היא לא הייתה חייבת להיות. ועכשיו על קיר לשכת ראש הממשלה יש תמונה - מסי לוחץ את ידה של האישה. מסי עצמו אם תתבוננו בתמונה, תראו שהוא לא ממש, איך לומר, מתרגש מתלהב ובכלל המבט שלו תוהה מעבר לכתפה של האישה, ככה באדישות, כי הוא לא יודע, הוא כולה כדורגלן ערס, הוא לא יודע שצריך להתנהג כראוי כי גם היא יודעת את המשחק.
