פסוקו - "בא לי לנפץ את מסך המחשב כשאני קורא על ליאת ודנה שרוצות ילד ולא מקבלות"
גזית מביע את דעתו על עתירתן של זוג לסביות לבג"צ בבקשה שיאשרו להן להביא יחד ילד לעולם ומדבר על יחסה של הממשלה לזוגות חד-מיניים - "החוק אצלנו, בפקיסטן שלנו, מונע את זה. למה? ככה!"
מזל שאין לידי דברים שבירים כי לא בא לי לנפץ את מסך המחשב שהוא רכוש של 'רדיו ללא הפסקה' אבל בא לי להכניס אגרוף לתוך המסך הזה עד שאפצע את היד, כי זה מה שאני מרגיש שאני רוצה לעשות כשאני קורא על הדיון בבג"צ סביב ליאת ודנה. ליאת ודנה בסך הכל רוצות מה שכל אחד מאיתנו רוצה וזה להיות הורה, להיות אם. אז ליאת ודנה דורשות להורות למדינה לאפשר להן תהליך פונדקאות בישראל. אבל מדינת ישראל שאין הרבה הבדל בינה לבין סעודיה ואפגניסטן בתחומים לא מעטים, מונעת מדנה וליאת את האופציה הזאת.
ליאת בסך הכל מבקשת לשאוב ביצית מגופה ולשתול אותה ברחם של דנה, מה כל כך מסובך בזה?! אבל החוק כאן, בפקיסטן שלנו (כי עכשיו אני לא יושב בתל אביב אני יושב בקראצ'י כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם...) מונע את זה. למה? ככה! עכשיו צריך לעקוף את החוק ולעשות ישראבלוף, אז משרד הבריאות בתשובתו לבג"צ מציע לבנות שישאבו כאן וישתילו בחו"ל. אנחנו מדינת הפשרות, שום דבר לא עושים כמו שצריך, כל דבר עושים חצי עבודה, אז אמרו להם תשאבו את הביצית של ליאת כאן ותשתילו אותה ברומניה או באוזבקיסטאן, תשתילו אותה בחו"ל. ושופטי בג"צ הגאונים שלא רואים את העיוות המטורף בסיפור הזה עוד מפצירים בבנות לקבל את ההצעה ותראו איך הם מפצירים, אפילו השופטת עדנה ארבל שהיא אישה ואם, שצריכה לגלות פלצות אל מול החוק הבהמי הזה אומרת לבנות וזה פסוקו של יום - "למה לא לנצל את הרצון הטוב הזה של משרד הבריאות ואת הצעד שנעשה? למה לא לעשות את זה ובא לציון גואל?" בא לציון גואל כבודה?! את שומעת את מה שפיך מדבר? איזה ציון ואיזה גואל?! לשאוב בארץ ביצית ואחר כך לנסוע עם מבחנה לחו"ל, להסתובב בשדות תעופה, לקחת מוניות, לרוץ לבתי חולים זרים כי במדינת היהודים אישה לא יכולה לממש אימהות?! כי חבורת אידיוטים מטורפים חוקקה חוק שאסור להשתיל ביצית בארץ כשההורים הם שתי נשים והם לא גבר ואישה?
אז השופטים במקום לייסר את מחוקקי החוק האכזרי הזה, עוד נוזפים בעורך הדין רסלר ומחפפים את הבנות מהאולם בברכת ו'בא לציון גואל', טוב שהם לא הביאו לאולם המשפט מערכת הגברת קול והשמיעו לבנות את עמדת השופטים המכובדים בצליל ובמלל.
120 חברי כנסת, מיליוני פקידים, אלפי וועדות, מיליוני שקלים, ומדינה מפגרת אחת - זאת הנוסחא שאותה אני רוצה להציג בפניכם הבוקר. מעמד הזוגות החד מיניים בישראל הולך ומתפתח לכוונים חיוביים בסך הכל אט אט רק שהזלזול הבסיסי בזכויות האלמנטאריות של אזרח ישראלי שומר חוק משלם מיסים משרת בצבא, נמשך בחסות הדמוקרטיה הפתטית. 27 חברות כנסת מכהנות בכנסת הנוכחית, חלקן חדשות, חלקן וותיקות, ואני שואל את אותן חברות כנסת - איך אתן לא הייתן אתמול בבג"צ בתור קהל? איך אתן חיות בשלום עם העובדה שעורך דין גבר צריך לרוץ לבית המשפט כדי להגן של שתי נשים שכל פשען הוא שהן רוצות להיות אמהות?! 27 חברות כנסת מהן חדשות מהן ותיקות שנמצאות עכשיו בחופשת קיץ מרנינה שארוכה כמעט כאורך תקופת הריון, לא נוקפות אצבע כדי לעשור לליאת ודנה להיות אימהות, אצבע, ציפורן מטופחת אחת צבועה באדום!
אנחנו יכולים להתגאות באקזיטים של מיליארדי שקלים לגוגל ואיי.בי.אם, אנחנו יכולים להתגאות בהישגים כלכליים ותרבותיים וחינוכיים, אבל אנחנו יכולים רק להתבייש שאנחנו חיים בימי הביניים שבהם עדיין אסור לנשים את מה שמותר לגברים והכל בחסות הפרלמנט ובית המשפט העליון.
עיתון לאנשים חושבים?
אבל את מי זה מעניין בכלל? למה זה חשוב בכלל? למה בכלל להתעסק עם זה? למה רק התכנית שלי מתעסקת בזה? כי הרי יש חדשה אחת, גם לא מעניין ש-600 סורים קיפחו את חייהם בהתקפה כימית. החדשה המרכזית היחידה היא הפרידה תחת ים הדמעות, היא הדבר האמיתי ולעזאזל הכל. כי כאן הרי לא נפרדות שתי נשים, שזה לא סיפור כידוע לכם, אלא פה נפרדים גבר ואישה, נסיך ונסיכה והעם בוכה. אחד העיתונאים כתב זה רצח רבין של עולם הבידור, לא פחות ולא יותר. החלק המשעשע בכל הסיפור הזה (אם יש בו חלק משעשע כי בכל אופן פרידה היא דבר עצוב) הוא כרגיל הצביעות וכרגיל ההתנשאות.
הסיפור הוא סיפור, אין מה לעשות, ונכון עשו אמצעי התקשורת שהתייחסו לזה חוץ כמובן מהעיתון לאנשים החושבים והפלצנים - 'הארץ'. הסיפור הוא לא ראוי להיות בעיתון של האנשים הפלצנים והחושבים, כי 'הארץ' הוא לא עיתון, הארץ הוא האוורסט של ההתנשאות הקיומית במיטבה. העיתון המודפס כמובן לא ילכלך את ידיו ברכילות, אבל כדי בכל זאת לא להתנתק מהחיים הקטנים העלובים של ההמון, של האספסוף ש'הארץ' לא יכול להיות חלק ממנו אבל הוא חייב לו איזה אסופה קטנה של סיפור על הזוג המלכותי, 'הארץ' זורק את הסיפור לדף הפייסבוק שלו. יש בזה אמירה סוציולוגית מאוד מעניינת הרי כידוע לכם פייסבוק זה מדיום של ערסים, וערסים מתעניינים בנינט ויהודה, הפרופסורים יקראו את בני ציפר המהגג את הגיגיו בסוף השבוע. הפייסבוק הוא הבית זונות האחורי של עיתון 'הארץ' ושם ראוי להכניס את הסיפור של יהודה ונינט. חשבתי על מה צריך לבכות הבוקר בעצם, על הפרידה של משפחת האצולה או שבים הדמעות צריך להטביע לא את יהודה ונינט אלא את פלצני הארץ שישכשכו בו ואולי יבינו סוף סוף מהם החיים האמיתיים.
וכך 'הארץ' מסביר שהוא לא מטפל בענייני יהודה ונינט בגרסה המודפסת של העיתון, הוא מסביר לחבר'ה בפייסבוק ככה: "אמנם אין לנו מדור רכילות, אבל לא נזניח את החברים שלנו בפייסבוק", כאילו, לנו המהדורה המודפסת עם האף בתחת של אלוהים, אין לנו מדור רכילות אבל החברים שלנו בפייסבוק הערסים, הספרים, נהגי המוניות ואלה, לא נזניח אתכם ולכן ליקטנו עבורכם את מיטב הכותרות ושלל הסופרלטיבים שהכתירו את הידיעה המרכזית של היום. הם לא כותבים אפילו מה הידיעה! מה הידיעה של היום?! כלום! לא כתוב! כתבה מרתקת בינתיים באתר 'הארץ' על מלחמתה של המפלגה הקומוניסטית בהשפעה המערבית על סין. כלומר ככה - הפרופסורים והלפלפים אל תיבהלו, רק בפייסבוק נספר לכם על יהודה ונינט ואתם יכולים לקרוא את הכתבה על מלחמתה של המפלגה הקומוניסטית על ההשפעה המערבית של סין, אתן הבונות ציפורניים והבשלניות, תפתחו את הפייסבוק שם תמצאו את הזבל'ה שאתם אוהבים.
אני רוצה לתקן, זה לא שב'הארץ' לא כתבו מילה על יהודה ונינט אבל בניגוד לעיתונים האחרים שזה או עמוד ראשון או עמוד אחרון מרכזי, אנשינו חיפשו במשך כמחצית השעה ולבסוף נמצאה האבידה - עמוד 19 ב'גלריה' למעלה באותיות קטנות, ידיעה מינורית כדי לא לזהם את החלק הראשון של העיתון, את מדור החדשות היגלו את הידיעה לעמוד ה'גלריה'. גלריה זה בדרך כלל מוסף התרבות לענייני פסלים וספרים של עיתון 'הארץ' ושם נדחפה לה הידיעה האומללה הזאת. אז אני חוזר בי 'הארץ' כן כתב היום על יהודה ונינט אבל זה לא מה כותבים אלא איך כותבים.
