פסוקו של יום - "בסופו של דבר העקשנות משתלמת, והנה, יש לנו תמונה של נינט אחרי"
גבי מתקשה להתעלם מהפרידה המתוקשרת של יהודה לוי ונינט טייב ואף קורא לאביגדור ליברמן להפסיק לבודד את מדינת ישראל משאר העולם - האזינו
בסופו של דבר העקשנות משתלמת והנה, יש לנו תמונה ראשונה של נינט אחרי הפרידה. עולם הפפראצים כמרקחה - אנשים נפרדו מהחיים, ויתרו על שנתם, נשקו לאישה ולילדים על מצחם, אמרו "נתראה אחרי התמונה", עלו על הקטנוע ונעלמו בחשכת הליל בדרך צפונה אל איזורי חן הנידחת, שם גרה התמונה המבוקשת. והנה לא חלף זמן רב מדי והסבלנות השתלמה - סדרה של שלוש תמונות תחת הכותרת: נינט - תמונות ראשונות אחרי הפרידה". "ידיעות אחרונות" לא יחסיר אפילו פרט טכני אחד. עכשיו אנחנו יודעים שהשעון הראה תשע וארבעים, עכשיו אנחנו לומדים שזה היה באזורי חן ועכשיו אנחנו מעודכנים שאחותה, סופי, בדקה היטב שאין פפראצי אך פספסה את האחד שארב בין הצללים. עכשיו אנחנו עומדים מול המציאות שסופי אספה את אחותה מהכניסה האחורית של הבניין היישר אל בית חברים בתל אביב, ועכשיו אנחנו כבר זוכים לשמוע את המילים הראשונות שהן תשובה לשאלת הצלם "מה שלומך?" וכך ענתה הפרודה: "בחייאת, באימא שלך, לא עכשיו". אין מסר צלול, ישיר וכואב מזה. חמש מילים שמקפלות בתוכן את כל הדרמה. חמש מילים נוקבות שגדולי משוררי הדור לא היו מוציאים תחת קולמוסם. חמש מילים שאילו היו תחת ידו של שייקספיר הוא היה מוציא תחת ידו עוד שניים, שלושה מחזות "בחייאת אמא שלך לא עכשיו".
כמה מילים לידיעת הקורא אביגדור ליברמן, שעושה לילות כימים, שבת כחגים, מועדים כימי חול כדי לבודד אותנו מתוך משפחת העמים. מבחינתו אין צורך לא בארצות הברית ולא באירופה כי אנחנו הגברים, אמנם בוכים בלילה, אבל נלחמים ביום. חשבתי על ליברמן כשצפיתי בתוצאות הלוחמה הכימית בסוריה והעולם עומד מנגד ורואה מאות אלפי בני אדם חפים מפשע נטבחים ולא נוקף אצבע. יום יבוא, והלוואי שלא יבוא, שחלילה ניקלע למלחמה שאותה לא נוכל לנצח תוך שבוע, חודש או שנה ונעמוד על סיפה של כליה. ליברמן יישב כמובן במקלט האטומי בהרי ירושלים עם כל שרי הממשלה ואנחנו נמות לנו כל יום, והעולם יעמוד מנגד כי העולם לא אוהב מדינות קשות עורף שנוטות להתבודד ולמרוד בהתנהלות נורמטיבית. יום יבוא, והלוואי שלא יבוא, והעולם יאמר "נו טוב, אז בישראל נרצחים כל יום אלף בני אדם ובאמת צריך לעשות משהו". יכנסו את מועצת הביטחון ורוסיה וסין יטילו וטו, ועוד אלף אזרחים ייהרגו, והכול בגלל שהמדיניות הישראלית המתריסה שמה קצוץ על אירופה וארצות הברית כבר שני דורות, ולכן אין לאף אחד מוטיבציה לעזור.
כל הליברמנים, הדנונים, הבנטים והחוטובלים יעמדו משתאים וייבבו איך זה שהעולם שותק. איך זה שכמו בשואת אירופה אף אחד לא קם להושיע - אבל אז לפחות היינו צודקים, מה שלא יהיה בסיבוב הבא. בסוף, כשתזרח השמש על חורבות המדינה וכולנו נקבור את מתינו, יצאו ליברמן, לנדאו, שמיר ובנט מהמקלט האטומי ויאמרו: "נכון, הלכה המדינה, אבל לפחות שמרנו על העקרונות שלנו ולא נכנענו לגויים. הקמנו התנחלויות, לא סגרנו את המו"מ, ועכשיו אין לנו מדינה אבל יש לנו כבוד". אז נשב לנו בדד ונתפלל שבפעם הבאה יהיה יותר טוב.
