פסוקו - "עוד רגע יגיע השר לענייני ביצים קשות כדי לחוות את דעתו על מוכנות העורף"
גזית מביע את דעתו על כל אותם פרשנים ומומחים שמנסים להראות כי הם מבינים לעומק את המצב הנוכחי במזרח התיכון - אל תחמיצו!
ועכשיו בוחן פתע עם תחילת שנת הלימודים כדי לראות אם המוח שלכם לא התייבש בחום יולי אוגוסט. וזאת השאלה: מה שאלו המנחה/מנחה-מגיש/מגישה, עיתונאי/עיתונאית, את האלוף/חוקר במכון לטרור/ראש המועצה לביטחון לאומי/שגריר לשעבר בארצות הברית/ גנרל במיל/דוברו של גנרל במיל'/ראש הדסק הערבי בתוכנית אחה"צ/ מנחת תכנית בוקר לענייני פילאטיס את האסטרולוג/נהג המונית/ את הנוסע שלו, מה שאלו? וכמה פעמים? ומה ענו הנשאלים? פרס מובטח למשיב נכונה.
אז כל המוזכרים לעיל וגם אלה שאותם שכחתי ועימם הסליחה, טוחנים לכם את המוח כבר מאז סוף השבוע על השאלה שאף אחד מהשואלים ובטח שלא הנשאלים - האם האמריקאים יתקפו את סוריה? ואם כן מתי? ואם מתי אז איך? ואם איך אז איפה, באוויר? ביבשה או בים? ואם יתקפו איך זה ישפיע עלינו? והאם טוב לנו שאסד ייפרד מהעולם או יישאר שם? גדודים גדודים של פרשנים חמוצי פנים מובהלים לאולפנים. המאפרות מורחות להם קצת פודרה בחיפזון כי הנה המומחה הקודם כבר יצא וצריך להוריד ממנו את האיפור, ועוד רגע יגיע סגן השר לענייני ביצים קשות כדי לחוות את דעתו על מוכנות העורף, והמנחה חף המידע ירצין את פניו ינופף את ידיו היגעות וישאל בפעם המיליון - 'תאמר לי תא"ל במילואים שפר/ווייס/רצאבי/סטיבנסון/שפירא/זליבנסקי/ירון (לא משנה, כולם אותו דבר), האם לדעתך האמריקנים עומדים לתקוף את סוריה?' המנחה המראיין ישאל כי אין לו מושג, ובינינו הוא יודע שהפרופסור הגנרל לשעבר והשגריר לשעבר גם להם אין מושג מה לענות, אבל יש הרי תכנית וצריך למלא אותה איכשהו כי שנת הלימודים זה רק האייטם השני, והגבינה ויחימוביץ' זה רק האייטם השלישי או הרביעי, אז צריך לקרקר משהו על סוריה, אז נקרקר.
אף אחד מהמרואיינים לא יודעים יותר טוב מכם נהגי המוניות, המורים, הבנקאים ונערות הליווי מה באמת הולך לקרות אבל לאף אחד אין את האומץ לומר - 'אני לא יודע, למה הזמנתם אותי לאולפן? אין לי מושג ירוק מה הולך להיות... נכון שאני גנרל במיל', אלוף הארץ במודיעין, עומד בראש המכון למתקפות אמריקניות על סוריה, ויש לי ז'קט כחול וחולצה תכלת ועניבת בורדו אבל חמישים שנה אני עוסק בזה ולא הכינו אותי לשאלה הזאת שאין לאף אחד תשובה עליה. אז מה עכשיו אני אתפדח ואומר שאין לי מושג? הרי בזה הרגע שאני יושב מול המצלמה כתוב מתחת לבטן שלי על המסך 'אלוף במיל' יענקלה, מומחה לטרור בינלאומי', אז מצפים ממני לתשובה ואני הרי נוסע בעולם ומרצה על סוגיות טרור ומדיניות בטחון, אז איך אני בדיוק אגיד לטמבלים האלה שזימנו אותי שאף אחד לא עדכן אותי על הכוונות של אובמה? הוא לא ממש הרים לי טלפון, הוא לא סיפר לי מה הוא הולך לעשות, וגם ראשי ממשלות בריטניה וצרפת לא ממש מכירים אותי ואני בכלל לא זוכר מה אשתי ביקשה שאקנה לה בסופר אחרי השידור הזה, מאיפה אני יודע?! מה הם שואלים אותי כל העיתונאים האלה?! תהיה מלחמה, לא תהיה מלחמה, כן סוריה, סוריה, לבנון, חיזבאללה, איראן, סין, רוסיה, סוריה, לבנון, מלחמה... אבל אני אהמהם משהו...'
ואז גיבורינו לוקח אוויר ואומר: ' טומהוק, תורת הביטחון, טילים ארוכי טווח, חיזבאללה, הבה לא נשכח, הבה נזכור, כמו שראינו, כמו שאנחנו יודעים, ואני סבור, ואני חושב, ומן המעט שמגיע מן התקשורת...' וככה זה נמשך שעות! שעות! שעות! כל ילד בכיתה ד' יכול להגיד את הדברים האלה.
ואתם, אתם יושבים מול המסך מהופנטים. מומחה מחליף מומחה, גנרל מחליף גנרל, אלוף מחליף אלוף במיל', וכולכם מחכים לתשובה שלעולם לא תגיע - האם החלה הספירה לאחור?
