פסוקו של יום - "לבי לבי עם הפרשנים האומללים שהאמריקנים לא מקשיבים לתחזיות שלהם"
הפרשנים מפרשים וגבי מסרב להאמין - מתי כבר תגיע התקיפה המדוברת של ארה"ב בסוריה? "אני לא מאמין לאף אחד מלבד לספר שלי"
לבי לבי לפרשנים האומללים ולגנרלים במיל' בוגרי המודיעין וחיזוי האירועים. לבי עם הכותרות המתלהמות של העיתונות למיניה - המודפסת, האלקטרונית והאינטרנטית שהלעיטו אתכם מתחילת השבוע על כך שהאצבע על ההדק והטילים כבר מבהיקים בלועי המשגרים וכולם אמרו בקול מלא חשיבות: "זה יקרה כנראה הלילה". אז הלכנו לישון ביום שלישי והתעוררנו עם טעם רע של החמצה. האמריקנים לא שעו לתחזיות הפרשנים שלנו ונצרו את אשם.
יום חלף, ועל פי תורת הסיכויים גררו פרשנינו את גוויותיהם לאולפנים, העלו על פניהם את ארשת "אני יודע הכול" ואמרו: זה יקרה הלילה - רק עניין של תיאומים של הרגע האחרון. אז הבוקר התעוררנו לשיממון הנורא של אין מתקפה, אבל יש שוב בכירים שממלמלים בשרידי כוחותיהם את המנטרה החיננית: יש סבירות נמוכה שישראל תותקף.
אני כבר לא מאמין לאף אחד, רק לספר שלי. אתמול הספר שלי, שבצבא היה אולי טוראי, אמר לי ש"זה לא יקרה לפני יום שלישי, ככה לקראת רביעי הבא ערב ראש השנה". איך אתה יודע? שאלתי אותו. "יש לי מקורות" הוא לחש על אזני תוך כדי שהוא מגלח גולגולת של איש הייטק כדי שתבריק למשעי. מה המקורות שלך? התעניינתי בסקרנות של הרוצה לדעת. "קודם הסתפר אצלי מפיק בערוץ הראשון" לחש לי הספר באוזן, "אבל אל תדבר על זה. הוא אמר שלי שהם יודעים שזה יהיה ביום שלישי או רביעי בשבוע הבא". אני יכול לספר את זה למאזינים שלי? שאלתי אותו. "כן", הוא אמר לי, "אבל בלי המקור בשמו" - אז נשארתי נאמן למקור.
ובכל זאת, מה שעשה לי את הבוקר זה לא סוריה ולא ערכות המגן, אלא הידיעה המופלאה על למה מטוס אל על מניו יורק נאלץ לנחות נחיתת חירום באתונה בגלל שגלאי עשן התריע על נוכחות אש או עשן בתא השירותים. אחר כך התברר שזה היה הישראלי היצירתי שכל כך רצה לעשן ולא יכול היה להתאפק עוד שעה של טיסה. הוא נכנס לשירותים של המטוס, הוציא את הסוללה של גלאי העשן כדי להשבית אותו, עישן להנאתו ונעלם. מסתבר שהסידור לא ממש עבד והעשן בכל זאת נקלט.
למה אני מתעכב על זה? כי בעיני זו הישראליות במיטבה שמורכבת משלושה שלבים. קודם כל אתה עושה מה שבא לך ולא מה שכתוב בהוראות או בחוק - כי למה מי אתם? לכן כולם עוברים באור אדום, פונים פרסה במקומות שאסור והרשימה ארוכה. יש גם את התכונה הישראלית הידועה: שילמתי אז מגיע לי. שילמתי כמה מאות דולרים לחברת התעופה אז אף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אז אם בא לי לעשן אני מעשן, ולא סתם למדתי ב'אורט' ובניתי גלאי עשן - אני יודע בדיוק איפה נמצאת הסוללה ואיזה כיף יהיה לעשן בלי להיתפס. זו הישראליות במיטבה שבימים האחרונים מצטרף לזה התור בתחנות החלוקה של ערכות המגן.
כל השנה האחרונה קיבלתי הודעות ברורות איפה ומתי אפשר להחליף את ערכת המגן וכמובן שלא הלכתי כי לא הייתה סיבה מיידית. עכשיו אני לא הולך כי יש תורים, אבל בניגוד לבכיינים שלא הלכו כשלא היו תורים אני מאשים רק את עצמי. לא הלכת? תמות מהטיל הכימי. מגיע לך, אמרתי לעצמי הבוקר. אז אני כמובן לא מאחל לאף אחד למות אבל לפחות תהיו גברים. תעמדו בתור בשקט ותפסיקו להאשים את כל העולם ואשתו, כי בעיקרון לכולכם יכולה הייתה להיות ערכת מגן אם לא הייתם מתעצלים בינואר או ביוני אז הייתם ישנים בשקט בלילה. מה קרה לכם? שכחתם שאתם לא חיים במיקרונזיה? אתם חיים בשכונה מסוכנת.
