2304
פסוקו של יום - "הסיפור של אובמה וסוריה חרפן אותנו! חשבתי שמיצינו, תמים שכמותי"
מדוע הפרשנים השונים לא מפסיקים לדבר על סוריה? והאם הפערים החברתיים בישראל מתחילים כבר בבתי הספר? האזינו!
הסיפור עם אובמה וסוריה קצת חירפן אותנו, למען האמת. קודם כל התקשורת קצת השתגעה, שלושה ימים אחרי אלפי מרואיינים שעונים לשאלה למה אובמה החליט ללכת לקונגרס, עם ים של תשובות שכולן פחות או יותר אותו הדבר. אז חשבתי שמיצינו, תמים שכמוני, והבוקר התעוררתי, נסעתי לעבודה וכדרכי פתחתי רדיו, אני לא רוצה להעליב אז לא אומר איזו תחנה, ולזוועתי עלה שוב אחד הפרשנים, והמנחה בלי להתבלבל כאילו לא עברו שלושה ימים שואל אותו בקול רענן: אמור נא פרופסור או אלוף או משהו כזה בטון של אני שואל ראשון, בטון של דייוויד פרוסט אללה ירחמו שואל את ניקסון על ווטרגייט - 'תגיד לי בבקשה, אז למה אובמה החליט לבקש מהקונגרס אישור לפני התקיפה?' אז לפני ששברתי את הרדיו עברתי מיד ל'שי ודרור' ששם אמנם שואלים את זה, אבל בהומור.
אבל לא על זה רציתי לדבר אתכם אלא על כך שמרוב בהלה או מרוב חפירות או אולי מחוסר הידע לומר את מה שצריך לומר, בחרו שני עוזים חילוניים להתרפק על סיעתא דשמיא. וכך נשמע עוזי דיין, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אומר: "המסקנה האסטרטגית הבלתי מפתיעה היא - אם אין אני לי מי לי ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים ועל אבינו שבמילואים". והשר לנדאו גם הוא עוזי, מהאנשים שנוגעים בכיפה רק בהלוויות, אמר גם הוא בפרץ של התגלות אלוקית: "הנשיא האמריקני אמר את דברו ואנחנו צריכים לחזור לשגרת חיינו ואני? אני סומך על אבינו שבשמיים ועל עם ישראל...". והאמת שגם אובמה האומלל צריך כבר לאמץ את הגישה הזאת ולהצטרף לעוזי ועוזי בפזמון החוזר.
אז אובמה ילך לקונגרס, אנחנו נסמוך על הקדוש ברוך הוא, שלא ממש ניתן לסמוך עליו, ונמשיך להחטיף מכות לאלה שעומדים אתנו בתור לערכות המגן, ורק הילדים הסורים שהטלוויזיה שלהם התרסקה מהפגז והעיניים שלהם דומעות מהכימיה והם לא יכולים לצפות בפרשנינו, ימשיכו לשבת עם מי שנשאר להם, אבא או אימא, אם הם עדיין לא נהרגו, ואם הם עוד יכולים לדבר כי הפה שלהם מלא רסיסים וימשיכו לשאול איך זה שהעולם הזה הפקיר אותנו? איך זה שהאנגלים והצרפתים והגרמנים והאמריקנים קמים בבוקר לשגרת יומם ולא זוכרים את עשרות אלפי הילדים הרעבים, כרותי האיברים המדממים שהעולם בחר להתעלם מהם? אם חשבתם שבעידן האינטרנט שבו הסבל נגיש ממש מאחורי כפתור ה'אנטר' במקלדת, הרי לא ייתכן שעולם שָבֵע פשוט ימחק מתודעתו ילדים של מדינה שלמה, חשבתם ככה אז הנה טעיתם כי שום דבר לא השתנה ב-70 שנים האחרונות וכלום גם לא ישתנה.
כן קונגרס לא קונגרס, זה בצד זה ימשיכו להתקיים שני מחנות של ילדים אלה שיקומו בבוקר ממיטה חמה לארוחת בוקר מזינה וייסעו באוטו החדש של אבא לבית הספר ומולם אלפי הילדים של אפריקה ושל אסיה ושל סוריה שימשיכו למות כל יום מרעב וממחלות וממלחמות כי אותם אלוהים, זה שממנו צריך לפחד ולכבד, אותם הוא שכח.
02/09/2013
