פסוקו של יום - "כל כך נעים להגיד 'אחרי החגים', מדובר בתירוץ הטוב ביותר בשטח"

תקופת החגים גורמת לגבי להשתגע והוא מדבר על כל אותם אנשים שדוחים שוב ושוב דברים שהם יכולים לעשות עכשיו, בהווה, ולא אחרי החגים - אל תפספסו!

"אז מתי תבוא לתקן את המיטה?" שאלתם את הנגר שבנה אותה והיא חורקת, "אחרי החגים", הוא יענה מבלי למצמץ. "למתי אפשר להזמין תור לכירורג?" שאלתם בקופת החולים, והפקידה תענה לכם - "הדוקטור בחופש תתקשר אחרי החגים". "מה עם ההחזר שלי?" ניסיתם לברר במס הכנסה - "אחרי החגים" יענה לכם אולי מענה אנושי, אם בכלל. בקיצור בין ראש השנה ליום כיפור נכנסת המדינה למצב של שנת חורף דובית. הכול ממתין לאחר החגים והבוקר התברר שגם ענייני סוריה מתכופפים לפי המיתוס הזה וכך שר הביטחון בוגי יעלון משגר אליכם מסר מרגיע ובכך הוא מצטרף גם לרופא, לנגר, לאיש המס ולעורך הדין - "תכננתם חופשה לחגים תמשיכו כרגיל", מרגיע שר הביטחון שיודע כנראה שבזמן החגים אף אחד אבל אף אחד, כולל כוחות על כמו ארצות הברית וצרפת ורוסיה לא עושים כלום וכולם מתכוננים לצום יום כיפור ושמחת תורה.

אחרי החגים
אחרי החגים, אחרי החגים, זה כל כך נעים לומר 'אחרי החגים' כשבעצם נורא בא לך להגיד 'עזוב אין לי כוח לאסוף את כלי העבודה שלי מהטנדר', 'עזוב לבוא עכשיו למרפאה לחולים נרגנים?' 'עזוב לשלם עכשיו לעורך הדין הקרצייה שלי', ואז אתה מניף שלט וירטואלי שחור ועליו כתוב: "אחרי החגים". יש משהו קסום בצמד המילים הזה 'אחרי החגים', כי תודו שזה התירוץ הכי טוב בשטח, הרבה יותר טוב מ'אני עסוק השבוע', הרבה יותר טוב מ'אני לא מרגיש טוב', הרבה יותר טוב מ'יאללה לא בא לי לשלם לך את החוב עכשיו'.

'אחרי החגים' זה תירוץ שצריך לב של אבן כדי לדחות אותו או להתעלם ממנו, כי האסוציאציה של המשפט היא משפחה, שולחן חג ומפה לבנה וכיפה לבנה ובית כנסת וההכנות לצום ותקיעת שופר ובניית סוכה ושמירה על האתרוג שלא יינזק וחופשה במיקונוס, ואיך אפשר להכביד על אנשים שכל כולם מתייגעים בקניות והאישה עוד נוזפת בהם - 'שכחת לקנות מיונז ומפיות!' ובתוך כל זה עוד מצפים ממך לתקן את המיטה או לשלם חוב, או לטפל בניירת...?

כבודה תפרוש רק אחרי החגים
את הביטוי 'אחרי החגים' המציאו הלבנטינים הראשונים שחיפשו כל הזמן דרכים יצירתיות איך לא לעמוד במחויבויות בסיסיות של הפרט והחברה, וכשאזלו כול התירוצים הגיעו החגים - ואז אחד מהם בהיסח הדעת אמר 'אחרי החגים' וכולם חזרו אחריו במקהלה יוונית. ולכן הכול יקרה  אחרי החגים. אפילו ורדה אלשיך השופטת המכובדת, פחות או יותר, שנתפסה בפעם השנייה בשיפוץ פרוטוקולים, לא ממש ברור לי למה, כי כבודה הרי יודעת שזה לא מהדברים ששופט אמור לעשות וכבודה צריכה לדעת שפרוטוקול בית משפט הוא אולי לא ספר התנ"ך אבל יש לו מעמד מאד גבוה ועליו להיות נאמן למציאות בלי חוכמות. אבל הגברת אלשיך פעם אחר פעם מתעקשת במקום לשקף את המציאות לייצר מציאות וירטואלית משלה. אז במקום להעיף אותה הביתה אחרי הפעם הראשונה למען יראו השופטים האחרים וייראו, נתנו לה כבוד וקיבלו את פסיקתה כי היא תחליט מתי לפרוש. והיא החליטה עבור כולנו שתפרוש קצת לפני מועד הפרישה החוקי שלה וגם המעידה השנייה שלה לא תשנה את המציאות וכמו המתקפה על סוריה וכמו הנגר והשיפוצניק והעורך דין גם כבודה תפרוש - אחרי החגים.

• ביקורת
• פסוקו של יום
• חגים ומועדים
• ורדה אלשיך