40 שנה למלחמת יום הכיפורים - יעל דיין על אביה: "הוא היה מודאג ועצוב אך לא מיואש"
הקלטות נדירות ממלחמת יום הכיפורים חושפות תמונה מדאיגה בנוגע למנהיגות ישראל בימים ההם. יעל דיין, בתו של משה דיין, נזכרת בימי המלחמה
ליאת בלכטובסקי מלכא
40 שנה לאחר מלחמת יום כיפור חושפת סדרה תיעודית חדשה את הקולות שנשמעו מתוך ה'בור' בקריה באוקטובר 1973. בהקלטות הנדירות ניתן לשמוע בין היתר שיחות קשות בין שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דאז דוד (דדו) אלעזר על המצב הקשה במדינה בעקבות הלחימה.
השיחות שנערכו בין המנהיגים מהוות תיעוד לשבר העמוק ולרגעים הקשים בהם ארץ ישראל הייתה שרויה. באחת ההקלטות אף נשמע משה דיין מיואש, ומתאר את המצב כחורבן בית שלישי. יעל דיין בתו של שר הביטחון דאז סיפרה על התחושות של אביה באותם ימים "אני מכירה דאגה, עצב, ואולי כעס מצידו על הרבה דברים שאולי זה עדיין לא הזמן לדבר עליהם, אבל ייאוש לא היה. אני הייתי בעד, וגם אבא היה בעד לפתוח הכל, את כל המסמכים. אין מה להסתיר השאלה היא איך אנחנו קוראים בכתובים ואיך אנחנו ומתרגמים את הקולות והתרגום של הקולות הוא לגמרי מוטה. כדאי ללכת מעבר לביטוי 'חורבן בית שלישי', הוא אמר את זה ביחס לצפון - הוא ניסה להסביר מדוע אם הגולן נכבש ארץ ישראל נמצאת בסכנה ובדרום עוד דונם או פחות דונם של חולות סיני לא שווים חיי אדם, אבל את זה שוכחים. מתייחסים רק לביטוי 'חורבן הבית'." 
ההקלטות הנדירות עוררו דיון מחודש לגבי אשמתם של המנהיגים ובמיוחד של שר הביטחון המיתולוגי משה דיין באותה מלחמה ארורה שבה נפלו אלפי ישראלים. דיין, כך מסתבר, כואבת מאוד על הציבור הישראלי שדאג להוריד ולהשפיל את אביה באותה מהירות שהעלה אותו לדרגת גיבור "אני לא ועדת מגננה, אני מנסה לומר שאחרי 40 שנה חלק מהדברים והפרשנויות הפכו להיות אובססיה. אני או הנכדים שלי צריכים לשמוע כשדנים על המלחמה - 'הוא לא הוריש כלום לילדיו והוא היה נואף' - לאן צריך להגיע?! עשינו מן סמטוחה של דמות שאהבנו לנפץ וקברנו פיזית. שכחנו את השנים של השלום, שכחנו איך המלחמה נגמרה. אני לא מקלה ראש באובדן הגדול ובשכול, אבל בין זה ובין להגיד שעד היום כל הדברים הרעים שקוראים לנו הם תוצאות של היוהרה של גולדה וחבורתה זה מעליב אותנו".
לטענתה של יעל דיין אביה הפך להיות מעין 'שעיר לעזאזל' של החברה הישראלית שתולה בו את האשמה לכל תחלואות ישראל "להגיד שאנחנו במצב מחורבן והרגנו ונהרגנו מאז בגלל גולדה וחבורתה, אנחנו רוצים להיות קורבן וגם למצוא לנו קורבנות. העניין הזה חייב להיגמר, הקורבנות הזאת היא בעוכרנו לא מאז יום כיפור אלא עוד הרבה לפני זה, ואי אפשר להנציח את זה, בוודאי לא כשבוחרים איש אחד למטרה והופכים את זה לאובססיה. אני לא אומרת תניחו לו - הוא אשם בכל, אז אנחנו נקיים בכל יום מחדש?"
