זהבי מדבר על הילדה שטבעה למוות ביום הכיפורים לאחר שנפלה בטעות למקווה בבני ברק - "למה דווקא בימים שבהם אנחנו אמורים לחשוב קורים אסונות כאלה?!"
הרבה נושאים כבדים נידונו בימים האחרונים על מהות יום הכיפורים, על המלחמה הקשה שהייתה לפני 40 שנה. המון המון המון אנשים אמרו המון המון המון דברים, נכתבו טונות של מילים כמידי שנה וזה חוזר על עצמו. אני ברשותכם רוצה להתייחס לידיעה שלא זוכה לכותרות אבל היא עשתה לי נורות אדומות מול העיניים - ילדה בת 4, בעת שאביה התפלל בבית כנסת בעיר בני ברק, השתעשעה במחיצת אחיה בני ה-5 וה-6. שלושה ילדים בני 4, 5 ו-6, מסתובבים בבני ברק בעת שאביהם מתפלל. ללא פיקוח, ללא שמירה, דמיינו - 4,5,6, ילדים קטנים. פצפונים.
הם מטיילים ברחוב נויפלד ונכנסים למקווה ברחוב, לא ידעתי שמקווה פתוח ביום כיפור. אני חוזר שוב - ילדה בת 4 ושני אחיה בני 5 ו-6 נכנסים למקווה ששעריו פתוחים, והילדה נופלת לבור של המקווה לטבילת כלי בית חדשים. בור בעומק מטר וחצי, טבעה. מתה.
עד לאן אפשר להגיע עם חוסר אחריות בשמירה על ילדים? כמה פעמים בשנים האחרונות היינו עדים לאסונות מחרידים? עם כתוצאה מהשארת ילדים במכוניות, אם כתוצאה מהשארת נרות חנוכה דולקים, אם מהשארת כל מיני דברים בסוכה שגרמו לשריפת סוכה ולקורבנות בנפש. למה חגים שאמורים להיות שמחים, או אמורים לתת לאנשים לחשוב אלף פעמים על כל מה שהם עושים ואומרים, דווקא בימים האלה ישנם אסונות שכאלה?
מה חטאה ומה פשעה של ילדה בת 4 שעוד לא יודעת כלום מחייה, שהיא צריכה למצוא את מותה בצורה כה אכזרית? אז יגידו שהאבא קיבל את העונש כבר, כמו שאמרו על כל אלה שמשאירים את הילדים במכוניות. אבל מה הקטע הזה, איפה האחריות? איפה הדבר החשוב הזה שבו הורים חייבים, לפחות בגיל הזה של ילדים, לא להזיז את העין מהם? כל פעם זה קורה, וכל פעם זה מצמרר לאיקס דקות את מי שמודע לעניין, עוברים לסדר היום ואז חוזר איזה אסון אחר.
כתוב פה שאנשים עמדו מסביב לילדה ואמרו תהילים אחרי שהיא טבעה, אבל למה לא היה אף אחד על ידה לפני שהיא הלכה למקווה וטבעה? איפה האמא? איפה הסבא? איפה הדוד? איפה אח מבוגר, אחראי? מה אני אגיד לכם? אולי יותר טוב שאני לא אגיד לכם.