נתן זהבי על מחבל פלסטיני: "חגיגות הניצחון על בן אלף שרמוטות שכזה הן דבר מגעיל!"
המשפחות השכולות הפגינו נגד שחרור האסירים הפלסטינים ונתן זהבי מביע את דעתו על המחבלים שעומדים להשתחרר ואף מתייחס לרוצחו של אייזיק רוטנברג ז"ל - "מדובר בחלאת המין האנושי!"
בנו של אייזיק רוטנברג הגיב על דבריו של נתן זהבי.
האזינו לתגובה
האירועים סביב החלטת ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, במסגרת המשא ומתן עם הפלסטינאים לשחרר מחבלים גורמת לתגובות ממש נסערות. החלק הארי של התגובות הן של משפחות הנרצחים וזכותם המלאה להגיב כפי שהם מגיבים, בזעם כאב וכעס. כמובן בכל עניין מסעיר ישנם נגררים שמנסים להשיג הון פוליטי, מתסיסים, מקללים, מגדפים ומעוררים יצרים. אלו בדרך כלל הצבועים.
אני רוצה לדבר על פן אחר של השחרור הזה. אני רוצה להתייחס לאייזיק רוטנברג ז"ל שנרצח בצורה מאוד אכזרית ע"י 2 חולירות -עטיה סאלם עלי אבו מוסא שכבר שוחרר וחאזם קאסם טאהר שביר ששוחרר הלילה ועבדו באותו מקום עבודה. אני לא חושב שכולם מכירים את הסיפור כי אנשים לא אוהבים לקרוא עיתונים ולהתעמק אלא רק בתכניות הזבל של ערוץ 2 וערוץ 10. זה סיפור מרתק, עצוב וכואב על אייזיק שנולד בפולין, אחד משבעה אחים למד בחדר כשפרצה מלחמת העולם השנייה. נעשתה סלקציה בעירו ומשפחתו נשלחה למחנה ההשמדה סוביבור. כל המשפחה נספתה פרט לו, לאחיו הקטן ואחותו. הוא היה בחור צעיר ובריא ונלקח לעבודות כפייה במחנה. עם פרוץ המרד בסוביבור אייזיק ואחיו הצליחו להימלט מהמחנה אך במהלך דרכם במהומות איבדו אחד את השני. אייזיק הצטרף לפרטיזנים ביערות והמשיך לנדוד איתם עד שנתפס ע"י איכר פולני.הוא נכבל באורוות סוסים בשלשלאות ולאחר מספר חודשים בהם סבל מהתעללות מצד האיכר ומשפחתו הצליח להימלט שוב ולהצטרף לפרטיזנים. אני מספר לכם את הסיפור הקשה הזה כי זה מוציא מהדעת, איך שני כולירות בהינף גרזן, סכין או כל כלי משחיט אחר מחסלים בדם קר אדם שעובד איתם. איש עבודה שהיה בן 67 כשנרצח. אני אספר לכם עוד עליו: בסיום המלחמה הוא הגיע עם יהודים נוספים למחנה מעבר באיטליה והפליג באוניה לארץ ישראל. האוניה נתפסה ע"י הבריטים ליד חופי הארץ ומשם הם הועברו ע"י הבריטים למחנה מעצר בקפריסין .לאחר מספר חודשים הוא הגיע לחופי ישראל וכששוחרר באפריל 1947 הצטרף לשורות צה"ל כלוחם בקרבות מלחמת יום העצמאות בצפון ליד מנרה. אייזיק נישא לרבקה ונולדו להם שני ילדים ציפורה ופנחס. הוא עבד כטייח בבניין, עבודה פיזית וקשה, אין הרבה פועלי בניין עבריים בשנים האחרונות. הוא היה ממקימי העיר חולון וגם כשהגיע לגיל גמלאות החליט להמשיך לעבוד מספר שעות ביום כדי לא להיות מושבת מהעבודה. ככה הם אנשים שרגילים לעבוד כל חייהם פשוט אוהבים להמשיך לעבוד. ב29 למרץ 1994 חוה"מ פסח, כשהיה במקום עבודתו בפתח תקווה רכן רוטנברג על הרצפה ותיקן אותה, כשהגיעו שני הנבלות האלה והלמו בעורפו בגרזנים. הוא נפצע קשה, שקע בתרדמת ונפטר ב31 למרץ בבית החולים בלינסון.
הרוצחים נתפסו, אחד מהם שוחרר בקיץ האחרון והשני שוחרר הלילה אחד הדברים שמוציאים אותי מדעתי, למרות היותי כידוע לחלק גדול מהמאזינים בעיקר אלה של יום חמישי כשונא יהודים, אוהב ערבים, רוצה שהטרור ינצח וכל השטויות והזבל שמלעיטים אתכם פה, מוציא אותי מדעתי שמשפחתו של הרוצח חוגגת כעת ביחד עם השכנים והחברים כאילו המניאק הזה חאזם קאסם שביר הוא גבר, כאילו הוא שאהיד גיבור ולוחם חופש. אני לא יודע אם יש מישהו שמתרגם לערבית לעיתונים הפלסטינאים בגדה, הייתי מאוד שמח אם מישהו היה מתרגם ומעביר מסר לבני המשפחה של חאזם קאסם הזה: תשמעו בני משפחתו של הרוצח, על מה אתם שמחים? הבן שלכם הוא לא גיבור. הבן שלכם הוא מניאק, מסריח, פחדן, מגעיל, רוצח מהזן הנחות ביותר. הוא רוצח חבר שלו לעבודה שיושב על ארבע ומתקן רצפה, איש בן 67 שהוא בערך פי שלוש מגילו של הרוצח. זה לא גיבור, זה סירחון של בן אדם ולא לוחם חופש. זה לא גיבור לאומי פלסטינאי. הפלסטינאים צריכים להתבייש אם המניאק הזה הוא הגיבור שלהם. מי שרוצח זקנים בדם קר עם גרזן הוא חלאת המין האנושי, תת רמה של אדם, תת אדם. על מה אתם שמחים ומתגאים?
הייתי מציע לאדון אבו מאזן שמנהל שיחות עם ממשלת ישראל ולנציגיו- אתה מר אבו מאזן אם היה לך שכל לא היית מתגאה בחלק מהטינופות שמשתחררים אלא 'מוריד ווליום', אתה ושאר אנשי ההנהגה הפלסטינאית בגדה. עם כל הכבוד לשיתוף הפעולה שלכם עם כוחות הביטחון של מדינת ישראל ולאור העובדה שהחמאס כועס עליכם כי עצרתם להם 20 אנשים בגדה, חגיגות ניצחון על שחרור של מניאק כמו המניאק הזה שרצח את אייזיק רוטנברג זה דבר מגעיל. הוא לא לוחם חופש, הוא לא נלחם נגד אנשים עם נשק אלא רצח בן אדם מהגב, בן אדם שעבד. זו התגלמות הטינופת זה הרוצח מהזן השפל ביותר, אז אל תתגאו ואל תשמחו ואל תעשו חפלות. אני יודע שאני מדבר לקיר בעניין הזה אבל לפעמים אני חייב לשחרר את האמת שלי ולדבר לקיר.
