המאזינה, נשואה כ-6 שנים, כותבת על ההתאהבות שלה בבעלה ועל חיזוריה הרבים שהובילו לבסוף לחתונה ולילד משותף - "נראה לי שאני לא ממש הטעם שלו." האם עליה לעזוב? ומהי עצתה של ורדה?
לא קשה לייעץ לך. יש לך שתי אפשרויות שלכל אחת מהן יש את החסרונות שלה:
האפשרות הראשונה היא להגיד- 'אוקי, טעיתי, בחרתי בגבר הלא נכון, אמנם יש לנו ילד אבל אין בינינו יחסי אישות ואין בינינו אהבה. נכון שרציתי אותו והשגתי את מבוקשי אבל זה לא זה ולכן ניפרד'. את אומרת שהוא אבא כל כך נפלא אבל גם אם נפרדים האבא יכול להישאר נפלא. אפשר לגדל ילד בשותפות וגם אם נישואיכם נכשלו את יכולה לנהל גירושים מוצלחים באחווה, באפוטרופוסות משותפת או בכל סידור שבו הילד ירגיש שיש לו שני הורים על הכיפאק שאוהבים אותו.
האפשרות השנייה- נניח שמסיבות כלשהן את לא מרגישה שאת יכולה או רוצה להיפרד כמו למשל תלות כלכלית, זה נראה לי המצב שבו לדעתי מהכל הבחינות כולל מוסרית וכולל בריאות הנפש, אם את אומרת שאת נראית טוב ומעולם לא חסרו לך מחזרים אז אוקי- גם זה יכול להיות. את אומרת שלא אכפת לך אם הוא ימצא מישהי אחרת אז את יודעת, לפעמים קורה שאנשים חיים את חייהם באופן חלקי. תמצאי לך מישהו, יכול להיות שהוא גם לא יקנא לך כי הוא לא הכי נמשך אליך, יכול להיות שתפרגנו זה לזה ותחיו חיים חופשיים יותר או מה שנקרא נישואים פתוחים. זה לא תמיד מצליח אבל לפעמים זה יכול להיות סידור לא רע.
אני כבר ראיתי גברים שאמרו לי 'יש לי בת זוג מדהימה, אני מת עליה, אוהב אותה, היא בן אדם נפלא, חברה נפלאה אישה ומקסימה והכול בה טוב אבל... אני לא מרגיש שהיא עונה על הצרכים המיניים או הרומנטיים שלי'. אז או שהיא "עבה" מידי או שטוחה מידי או שיש לה אף גדול מידי והאם יש לזה פתרון? בינינו- זו בעיה חסרת פתרון. אין לזה פתרון כי אם אין משיכה ולבן או בת הזוג מפריע המראה החיצוני של הצד השני אז זה לא יעבוד ולכן עניין הזוגיות הוא מאוד מורכב כי אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים מהחיים הזוגיים שלנו . הפתרונות יכולים להיות מגוונים.