נתן זהבי מביע את דעתו על הפגנת המסתננים וטוען כי אנו היהודים צריכים לפעול בנושא בעדינות - "מי שהגיש רשימת מספרים במקום רשימת שמות הוא מטומטם שאין לו מקום במשרד המשפטים"
"אין לי כל מושג מי הם אנשי הפרקליטות שהגו את הרעיון השערורייתי להשתמש בפניה לבית המשפט, על גירוש 153 מסתננים באפריקה, במספרים סידוריים שנתנו להם ולא בשמותיהם. למען האמת, ממילא לא מעניין אותי מי האנשים שקיבלו את ההחלטה הזו כי מכל מקום, אין תירוץ או נימוק המצדיק אותם אפילו לא באחוז אחד. מאז הקמת מדינת ישראל, המדינה היהודית החדשה, אנו חוזרים שוב ושוב באדיקות וברגשי כבוד על המשפט 'לכל איש יש שם' והכוונה היא כמובן לאותם מיליוני בני עמנו, שהוחזקו במחנות של הגרמנים לא כבני אדם עם שמות אלא כמספרים וכמספרים גם הושמדו בצורה זו או אחרת. איך יתכן שבמדינה שלנו פועלים כביכול משפטנים חסרי כל שמץ של רגישות, מחשבה, הבנה מינימאלית ושכל ישר?
כמובן שאין חוק נגד טיפשות, חוסר הבנה וגם לא נגד החלטות לא מובנות אך בכל זאת יש כלים כדי להעניש בחומרה את אלה שקיבלו את ההחלטה השערורייתית הזאת. לא ייתכן שמוסדות המשפט השפויים שלנו יעברו לסדר היום על המעשה הנפשע והמקומם הזה, מעשה שלא פגע רק בשמה של המדינה אלא כמובן גם בנו, אחרוני השרידים, הנושאים מאז שנות ה- 40 של המאה הקודמת את המספר הסידורי שלהם על הזרוע השמאלית".
את הדברים האלה כתב ניצול השואה נח קליגר הכותב ב'ידיעות אחרונות' מזה עשרות שנים ואולי זו גם ההזדמנות להתנצל על כך שבאחת מתכניות יום חמישי, איזה חלאה מנוול פגע בו בצורה אישית והגדיר אותו בהגדרות מביזות ומביכות. זה היה מתועב ומכוער אבל מה אפשר לצפות מבן אדם שמשתיל שערות מהעורף על המצח ועוד מתגאה בזה? הקטע שהקראתי מדבר על בני אדם. מי שצופה קצת בטלוויזיה ורואה מה קורה למשל בדרום סודן, יודע שאין להם לאן לחזור כי אם הם ייזרקו שם, כמו שרבים מהמאזינים שלנו רוצים שיזרקו אותם ממטוס, אז פשוט יחסלו אותם. חלק מהילדים שהועברו לשם במסגרת כל מיני קומבינות כבר לא בחיים.
אני פונה לשרת המשפטים ציפי לבני: נציגים רשמיים של מדינת ישראל, בזמן הגשת ערעור על החלטת בית הדין למשמורת בבאר שבע, בבית הדין לעניינים מנהליים, שאינני יודע מי הם, מה שמותיהם, מה תוארם ומה תפקידם, העבירו לבית המשפט רשימה של 153 מספרים. הם כבר היו אנשים בלי שם, הם כבר לא היו בני אדם, אחד היה מספר 447207 ואחד 467662. סגנית נשיא בית המשפט, השופטת שרה דברת נחרדה ומתחה ביקורת על המדינה: "אינני סבורה כי זו הדרך להגיש ערעור מאחר שמאחורי המספר עומדים אנשים ומן הראוי לציין את שמות האנשים ולא מספרים".
כן רבותי, ככה זה מתחיל. יש ציד של בני אדם, מרכזים אותם במחנה ריכוז לשחורים ונותנים להם מספרים. לאן זה מוביל רבותי? אני חושב שצריך לפתור את בעיית המוגדרים מסתננים, פליטים, מהגרי עבודה או איך שלא תגדירו אותם, זה עדיין לא ישנה את העובדה שהם בני אדם. שמעתי כמה מהם, חלקם אנשים אינטליגנטים, מדברים אנגלית וחלקם עם תארים אקדמאיים שהסבירו למה ברחו והגיעו דווקא לפה. הם אמרו 'באנו לפה כי זו מדינה של פליטים וחשבנו שתבינו אותנו'. אז כן, גם ביניהם יש אנסים, רוצחים, מסטולים ואלימים כמו שהיו בעליות משאר המקומות. אני עדיין זוכר מה אמרו על הרוסים, ממש לא מזמן ומי שלא זוכר הוא שקרן - דיברו על אלכוהוליסטים, זונות ורוצחים בדם קר שלא נדבר על העליות הקודמות יותר ומה אמרו אלו על אלו. כדאי לראות שוב את המערכון של אריק איינשטיין ואורי זהר.
אז זהו, אין יותר כניסה לגבולות הארץ מהגבול עם הרצועה כי הקימו גדר. ממשלת ישראל כבר לא מעבירה אלפי אנשים באוטובוסים לדרום תל אביב וישנה בעיה עם כ-60 אלף בני אדם שהגיעו לפה. הם רוצים לחיות, הם רוצים לאכול ורובם הגדול רוצה לעבוד. בלי עין הרע לא חסרה עבודה בארץ אם זה בבנין או בחקלאות ופה זה בלי תיווך, בלי "מעכרים". מי שלא רוצה לעבוד שישב במחנה, יפה מאוד, אבל מי שרוצה לעבוד ולהתפרנס עד שתיפתר בעייתו? למה לא? ואם ירצו ללמוד אז למה לא? אנחנו מדינה הומאנית לא? נח קליגר כתב טקסט מרגש. אני לא מסכים איתו בהרבה מדעותיו אבל הפעם זה מתומצת וזה לעניין. "לכל איש יש שם" הוא כתב ובצדק וכך גם קבעה כבוד השופטת שרה דברת.
אני פונה אל שרת המשפטים, גברת ציפי לבני: לטובת מדינת ישראל ולמען יראו וידעו - מי שהגיש רשימה עם מספרים לבית המשפט ולא רשימה עם שמות, לא חשוב מאיזו סיבה, אם חוסר זמן או לא חוסר זמן זה הכול שטויות במיץ עגבניות. מי שהגיש רשימה כזאת של מספרים אין לו מקום במשרד המשפטים. את צריכה להעיף את האחראים לזה ומה שיותר מהר יותר טוב לנו כמדינה ויותר טוב לנו כאלה שרוצים להצטייר כמדינה אנושית, מוסרית ודמוקרטית. אין מקום לאנשים מטומטמים ברמה האינפנטילית הזאת כמו עובדי משרד המשפטים שהחליטו על זה. להעיף אותם ומייד! בית דין של משרד המשפטים- אין מקום לאנשים מנוולים כאלה במערכת המשפט או בכל מערכת אחרת של מדינת ישראל. זה מתאים לגרמניה של שנות ה-40, לא למדינת ישראל. לכל איש יש שם.