המאזינה מספרת על ההתנהגות של בנה שמתגורר עמה בבית - "זה כבר ממש מוגזם, הוא חושב שהשב"כ רודף אחריו" שלומית: "ברור לך שיש לו מחלה נפשית?"
שאלה: אני בת 66. לבני בן ה-45 יש הרבה חלומות והוא מדמיין דברים בצורה מוגזמת. הוא חושב שמצלמים אותו ושהשב"כ רודף אחריו. בעבר הוא היה מאושפז וכיום הוא חי בביתי ומקבל זריקות וכדורים. אני מרחמת עליו, אביו נהג להכות אותי בנוכחותו לאורך כל ילדותו ואני לא הרחקתי אותו מהסיטואציות הנוראיות האלו. לצערי בני מאשים אותי במצבו ולפעמים גם צועק עליי. קשה לי מאוד ואני לא יכולה לספוג את זה. מה דעתך?
שלומית עונה:
סביר להניח שבנך סובל ממחלה נפשית כלשהי. את מבינה שהוא חולה אבל את לא ממש מקבלת את העובדה הזאת ויש לך הרבה רגשות אשמה. בנך צריך לחיות בהוסטל, את מודעת לכך שהטיפול בו גדול עלייך וקשה לך ואת עדיין מוכנה לשלם מחיר, זה אומר שאת מרגישה שיש לך מנה לתת לו, מנה שפספסת. מכיוון שבנך היה ילד טוב את כל הזמן דילגת עליו ונתת תשומת לב לדברים אחרים ואז שילמת את המחיר. היחס של בעלך אלייך מאוד השפיע על בנך ואת לא כל כך התייחסת למצוקות שלו, היית צריכה לקחת אותו לטיפול כי הוא היה עד לאלימות הזאת אך לא עשית זאת ולכן יש לך נקיפות מצפון. בן זוגך מוטט את הבן שלו, ילד טוב סופג עד שהוא מתמוטט והנפש לא יכולה לעמוד בזה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים בסיטואציה בה אנחנו מדחיקים דברים ולא מטפלים במי שבאמת זקוק לעזרתנו עד שזה כבר נהיה מאוחר מידי וכבר אין לנו את הכלים, בשביל זה צריך לחקור, לשאול, לדעת הכל מכל בעולם המורכב הזה, כמה מפותח כמה מצומצם.