המקרים שנחשפו בסרטו של הבמאי המוערך הם רק קצה הקרחון בכל הנוגע להתעלמות הממשלה מהנזקקים. חבל שלסרט לא היו 30% רייטינג כי לא היו שם כוסיות ויפיופים מלוקקים שלובשים בגדים מכיכר המדינה
אני מודה ומתוודה שהלילה כמעט ולא ישנתי, וזאת לאחר שצפיתי בתכנית 'המערכת' של מיקי חיימוביץ' ובסרטו של ידידי, דורון צברי, על הדיור הציבורי.
זה לא מקרה שהרייטינג בפריים טיים בערוץ 2 צנח בחצי, כי בתכנית על הדיור הציבורי דיברו על האנשים השקופים, אלה שכמעט ולא רואים אותם ואם רואים אותם אז לא מתייחסים אליהם, ואם מתייחסים אליהם, אז מתנהגים אליהם בגסות ובאלימות.
התכנית לא זכתה ל-34 אחוז רייטינג אלא לחצי מזה, כי לא היה בה טמטום, לא הייתה בה רדידות, לא אמרו שם 'סבבה', 'מהממת' ו'הורסת'. זו הייתה תכנית רצינית, כואבת, נוקבת, בועטת וצועקת.
בישראל 2014 לא אוהבים אמת. האמת היא שחורה. אנשים רוצים לראות בטלוויזיה שלהם את ה'ריאליטי בלוף'. התכנית הזו הייתה האמ-אמא של הריאליטי. לא היה בה שום בלוף. אבל זה לא מתאים לאזרחי ישראל, כי זה לא צהוב.
לא היו שם כוסיות ויפיופים מלוקקים, לא היו בגדים מכיכר המדינה ולא היו שם מאכלי גורמה - הכול היה להיפך. היו שם אנשים קטועים, חולים, זקנים ונזקקים. הראו שם דירות במצב נוראי, ודירות נעולות בזמן שאנשים ישנים בחדרי מדרגות. זה היה ההיפך מכל מה שאנשים רוצים להתמודד איתו מול המרקע בבית. זו הייתה סטירה בפנים, זה היה אגרוף בבטן.
אני רוצה לתת לכם חומר למחשבה - תחשבו על החובות והתספורות של הטייקונים, פה מיליארד, שם עוד מיליארד. קחו את כל הכסף הזה שהגנבים האלה לקחו מכם - אתם יודעים כמה דירות היה אפשר לבנות לדיור הציבורי? כמה בעיות חברתית היה אפשר לפתור?
אתמול דיברנו על זה שבקרוב משרד החינוך יפסיק להזרים את הכספים שהיה אמור להזרים לאלפי ילדים באזור ירושלים עבור ארוחה חמה. איך זה קורה במדינה שהייתה באמת פעם חברתית וסוציאלית? היה צנע וחוסר, אבל היה משהו באווירה של עזרה וערבות הדדית, של דאגה למדינה, שבאמת בנתה פה המון דירות. לא מפוארות. אבל דירה, בית, קורת גג.
אני לא יודע אם יהיה שידור חוזר של התכנית הזו, אבל מי שלא צפה בה, יש לו קצת מצפון והוא ישראלי פטריוטי וחרד לגורל המדינה - אל תפחדו מהאיראנים או מהחיזבאללה, תפחדו רק מהיהודים שמנהלים את המדינה הזו. כי זה יתפוצץ פה מבפנים.
>>> רוצים לקבל ניוזלטר של אתר דה פוסט? הירשמו כאן