מכתב - "מתי הנטייה לנרקיסיזם של בן הזוג הופכת את החיים עמו לסיוט?"
ורדה מתייחסת למכתב בנוגע לנרקיסיזם - "בשביל אדם כזה בן הזוג הוא כלי קיבול שאמור לספק את הצרכים שלו"
שאלה: איך אפשר לזהות מתי הנרקיסיסטיות של בן הזוג הופכת את החיים איתו לסיוט?
ורדה עונה: לכל אחד מאיתנו יש נרקיסיזם בריא. רצוי שיהיה לנו סוג של אהבה עצמית, הנאה מעצמנו ואפילו הנאה מ'הסלפי' ומהדמות שלנו, אבל הנרקיסיזם הופך להיות קללה ביחסים כשהבן אדם השני עסוק בעצמו, בפידבקים שהוא מקבל, בצרכים שלו, בדימוי העצמי ובנוחיות שלו - זה כבר סוג של אגואיזם.
אתה הופך להיות בסך הכול מראה, כלי קיבול, אתה לא קיים כאדם בפני עצמך אלא רק כמי שאמור לספק את ההערכה העצמית של בן זוגך, הצרכים המיניים שלו, ההאדרה העצמית ותחושת הגרנדיוזיות שלו. בעצם, החיים מרוכזים סביב ה"אני" של בן זוגך.
הנרקיסיסטיות של בן הזוג תהפוך את החיים איתו לסיוט ברגע שתרגיש שהחוויה שלך לא טובה, שתרגיש שאתה סובל ושהצרכים שלך לא נלקחים בחשבון. בקיצור כשהחיים מתחילים להיות סיוט. זו רק החוויה שלך - אין הגדרה אחרת.
אתה צריך להיות מודע לעצמך והשאלה היא כמה אתה מוכן מתוך האהבה לוותר על עצמך וללכת שולל. לפעמים, אנחנו חיים בתוך הסיוט כי אנחנו לא מבינים שיש אופציות אחרות, משועבדים ופשוט מכורים. לפעמים מודעים לכך שחיים בסיוט אבל לא מסוגלים לעזוב. עדיף להתעורר מהסיוט ולהבין שהוא יסתיים אם רק נצא ממנו.
