מכתב - "כלתי מרחיקה את בני מהמשפחה ואנחנו לא יודעים מה לעשות"
המאזינה, אם לארבעה ילדים, לא יודעת איך להתמודד עם היחס של כלתה אליה ואל שאר בני המשפחה - ורדה: "אם היא הייתה רוצה להגיע להבנה היא הייתה מסבירה"
שאלה - אנחנו בעשור השביעי של חיינו ויש לנו ארבעה ילדים. מאז חתונתו של הבן השני אין שלום במשפחה. הכלה מאשימה אותנו בכל קושי שלהם, בכל בעיה אנחנו אשמים והבן משתף פעולה, מתרחק, כועס, מאשים ופוגע.
הכלה מרחיקה את הבן מאיתנו ומכל המשפחה המורחבת. שלחנו אליהם שליחים וגם חברי משפחה הגיעו מיוזמתם ואין פיתרון, הם מסרבים. יותר נכון, היא מסרבת. נפגשנו עם הבן, הפגישה הייתה מצוינת, אבל שלושה שבועות אחר כך המצב חזר לקדמותו. ביקשנו פגישה עם הכלה כדי להבין במה טעינו אך היא מסרבת, וטוענת שאנחנו צריכים להבין בעצמנו.
ורדה עונה: יש המשך למכתב אבל אני רוצה לעצור ולהתייחס למשפט האחרון שקראתי - 'היא טוענת שאנחנו צריכים להבין בעצמנו'. תאמינו לי - כל מי שאומר משפט כזה, לא מתכוון לטוב. זה משפט עוין, זה משפט מבלבל, זה משפט נבזי, זה משפט שלא בא בחשבון. כי אם כלתכם הייתה רוצה להגיע לידי הבנה אתכם היא הייתה אומרת לכם את אשר על לבה. היא הייתה מסבירה לכם, היא הייתה אומרת לכם.
היא טוענת שאתם צריכים להבין לבד? כשמישהו אומר אתה צריך להבין בעצמך למה אני כועס עליך, אני אומרת לכם שזו התעללות! אתה צריך להבין בעצמך, זו תגובה לא לגיטימית. אנחנו לא אמורים להבין בעצמנו, אין דבר כזה! אנשים לא אמורים להבין בעצמם! הם יכולים להיות אטומים, הם יכולים להיות בוקים, הם יכולים לא להבין, הם יכולים להיות המון דברים, אבל אם יש לך מה להגיד ויש לך טענות - תאמרי אותן. אם היא טוענת שאתם צריכים להבין בעצמכם זה אומר שאין סיכוי לשום תקשורת.
לגבי הניסיונות שלכם לתקן את המצב בכל דרך - שאתם כותבים 'איפה טעינו שהבן שלנו מתנהג ככה? למה זה קורה והאם יש תקווה?' יש לי הרבה מה לומר על כך ולכן אדבר על זה בתחילת התכנית הבאה מחר.
09/04/2014