ורדה למאזינה: "נשמע לי פתטי להיות שמנמונת בסקיני ג'ינס"
המאזינה בת ה-20 מספרת על הפער שקיים בינה לבין הוריה ועל כך שהיא לא מצליחה לרצות אותם. ואולם, היחס שלהם לאחיה בן ה-17 שונה לחלוטין - מה עליה לעשות? האזינו!
שאלה: אני סטודנטית בת 20, אחות בכורה לארבעה בנים. בשנים האחרונות משפחתי מתחזקת בדת. מאז שאני זוכרת את עצמי אני שקטה, מופנמת ותמיד מנסה לרצות את הוריי. למרות שהייתי מורעלת לא עשיתי צבא כי הוריי התנגדו לכך בתוקף ולמען שלום בית ויתרתי ועשיתי שירות לאומי. בלימודים העדפתי ללמוד מקצוע שלא מצא חן בעיניהם ושוב ויתרתי. בגיל ההתבגרות הייתי בחורה שמנמונת. אבי ירד על איך שאני נראית ומתלבשת, ואחרי שקניתי ג'ינס סקיני חיקה את הליכתי, אמר שאני זולה, מגעילה, שאף אחד לא יסבול או יתחתן איתי וכינה אותי ערסית.
אחרי כל ריב עם הוריי אני מוצאת את עצמי שבורת לב. אין להם רסן ואף צנזורה בלשונם. אני מנסה לגרום להם להתגאות בי אבל הם לא מתייחסים אלי ברצינות. לעומת זאת, אחי בן ה-17 זוכה ליחס נהדר מהם ואחרי כל משפט שיוצא מפיו הם אומרים 'אמן'. קיימתי עימם שיחות רבות אך ללא הועיל. אני לא מרחמת על עצמי רק לא מבינה למה הוריי לא מפרגנים לי ולמה אינני מצליחה לרצות אותם כשאחי לא מקשיב להם בכלל ועדיין זוכה לאהדה מצידם. מתי יהיה לי ולהם שקט נפשי?
ורדה עונה: את מנסה לרצות את הורייך וזה לא הולך לך. יש פער גדול מאוד בין הוריך לבינך ואני חושבת שאולי הגיעה השעה שתפסיקי לנסות לרצות אותם ותיקחי מרחק.
אם את סטודנטית בת 20 את ודאי תלויה בהם מבחינה כלכלית אז אין לך מקום אחר להיות בו אבל אני ממליצה, אם את יכולה, למצוא דרך לעזוב את הבית.
ברור שהמצב לא ישתנה. את צייתנית ומנסה לרצות כך שלוקחים אותך כמובנת מאליה. יכול להיות שאת פחות מוצאת חן בעיני הוריך, פחות יפה או מקסימה ויכול להיות שישנה אפליה על בסיס מגדרי.
אני מנסה לדמיין אותך, בחורה שמנמונת עם ג'ינס סקיני וגם לי זה עושה קצת הרגשה מוזרה. בעיני, זה פתטי להיות שמנמונת בסקיני אבל זו רק דוגמה.
די. תוותרי על פרויקט ריצוי ההורים. תוותרי על הרצון להיות ילדה טובה ולדעתי זה ממש יעזור לך בחיים. זה קשה כי ההורים שלנו הם דמויות גדולות מהחיים ונשארים שנים רבות כדמויות מיתולוגיות שקשה להשתחרר מהרצון להוכיח להן שאת עונה על הציפיות.
ריפוי עצמי
אפשר להשתחרר מהרצון של לרצות את ההורים ובתור מי שלא הצליחה לרצות את אימה הדומיננטית אני חייבת לומר שהמאמץ לבחור את הדרך שטובה לך, בעיני זה פרויקט חיים.
כרגע, תוותרי על כל רצון לרצות וחפשי את עצמך. חפשי לך מדריך רוחני, אימא חלופית, אחות גדולה שמעולם לא הייתה לך ופשוט תצאי החוצה, שם תמצאי את האנשים שלך, תפסיקי לחפש אותם בבית. תבני את אישיותך עם ויתור.
פסיכולוגיית ה-120 קבעה שההורים הם אלה שקובעים את אישיותנו ומי שהוריו לא קיבלו אותו תמיד נשאר בו משהו פגום, פצוע ואפילו אומלל, אבל אני לא מסכימה עם זה. לדעתי אנחנו יכולים לרפא את עצמנו. השאלה היא כמה כוחות יש בך.
