זהבי על עמיר בניון: "כשאמן מביע את דעתו הצד השני מתקומם, מה עם חופש הביטוי?!"
נתן זהבי זועם בעקבות ההחלטה לבטל את ההופעה של עמיר בניון בבית הנשיא בגלל הסערה שחולל שירו 'אחמד אוהב את ישראל' - מי משרטט את גבולותיו של חופש הביטוי? האזינו
בית הנשיא הודיע על ביטול הופעתו של הזמר עמיר בניון במשכן הנשיא ביום ראשון הקרוב וזאת בשל שירו החדש שמעורר סערה ביממה האחרונה - "אחמד אוהב את ישראל". נשאלת השאלה מתי חופש הביטוי וזכותו של זמר או אמן שנמצא בכל צד שהוא על המפה הפוליטית להביע את דעתו בחופשיות בלי שהוא ינודה, ובלי שהוא יאוים על ידי השליט החדש בדעת הקהל הלא הוא הטוקבקיסט. בכל פעם שאמן, ולא חשוב מאיזה צד של המפה הוא, ולא חשוב אם הוא חילוני או דתי אשכנזי או ספרדי יהודי או ערבי, מביע את דעתו מיד הצד השני מתקומם עליו ומיד מסתערת להקת הטוקבקיסטים שבחלקם הם סוג של פחדנים בזויים שמסתתרים מאחורי אנונימיות ומשחררים את חרצובות לשונם מבלי שהם לוקחים אחריות על מה שהם אומרים או כותבים.
אני רוצה להציג שלושה שירים שעוררו סערה והוחרמו, השיר הראשון הוא השיר המדובר, שירו של עמיר בניון , "אחמד אוהב את ישראל", השיר השני שהוחרם הוא שיר שנורית גלרון, זמרת מאוד מוערכת שרה ב-1989, והוא הוחרם על ידי תחנות הרדיו והטלוויזיה. שמו "אחרינו המבול", והוא שיר שכמעט נשכח ובודדים לדעתי זוכרים אותו. השיר האחרון שעורר סערה לפני שירו של עמיר בניון היה שירו של יזהר אשדות למילים של אלונה קמחי רעייתו, "עניין של הרגל", גם הוא שיר מוחרם. אז איפה הגבול של חופש הביטוי, מי רשאי להחרים ומי לא?
אחמד אוהב ישראל / עמיר בניון
סאלאם עליכום קוראים לי אחמד
אני גר בירושלים אני לומד באוניברסיטה איזה דבר או שניים
מי כמוני נהנה מכל העולמות
אני היום אני מתון וחייכן
מחר אעוף לשמיים
אשלח לגיהנום איזה יהודי או שניים
זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה
זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על אהבה
זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז
אני אתקע בך את הגרזן המושחז
אני אחמד
גר באזור המרכז
אני עובד צמוד לגן ילדים
ואחרי – על בלוני הגז
מי כמוני נהנה משני העולמות
היום אני
ומחר הם לא
הרבה מהם הרבה מהם לא
זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה
זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על אהבה
זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז
אני אירה בך ישר בגב
אחרינו המבול/ נורית גלרון
יש מדינה של אבנים ובקבוקי תבערה
ויש תל אביב בוערת ממועדונים ומעשי זימה
יש מדינת מתקוממים שם חובשים את הפצעים
ויש תל אביב חוגגת, חיים, אוכלים ושותים
לא, אל תספר לי על ילדה
שאבדה את עינה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע
אין לי כח לטיפוסים מדוכאים ומתייסרים
ולא אכפת לי מה נעשה בשטחים
אל תספר על זמן צהוב, על עצורים ועל מורדים
נעשה אהבה, נחיה את החיים
תל אביב זה החיים
לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה את ביתה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע
אין לי כח לטיפוסים שומרי מוסר וצדקנים
בוא נבלע את רחובות תל אביב ההומים
לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה ילדותה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע
בוא נחיה את תל אביב שממול
אחרינו המבול
עניין של הרגל/ יזהר אשדות
מילים: אלונה קמחי
לחן: יזהר אשדות
ללמוד להרוג
זה עניין של תנופה
מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא
מפטרל כל הלילה
בקסבה של שכם
היי, מה כאן שלנו
ומה שלכם
תחילה רק תרגיל
קת הולמת בדלת
ילדים המומים
משפחה מבוהלת
אחר כך - הסגר
זו כבר סכנה
המוות אורב
מאחורי כל פינה
דורך את הנשק
הזרוע רועדת
אצבע נוקשה
צמודה אל ההדק
הלב מתפרע
פועם מבוהל
הוא יודע - להבא
זה יהיה יותר קל
הם לא איש, לא אשה,
הם רק חפץ, רק צל
ללמוד להרוג
זה עניין של הרגל
ללמוד לפחד
זה עניין של תנופה
מתחילים בקטן
ואחר כך זה בא
הבשורות מלמעלה
יורדות לרחוב
אין סיכוי לחיות הלאה
הסוף כה קרוב
נבואות האימה
כקרקור העורבים
תגיפו תריסים
הסתגרו בבתים
אנחנו רק קומץ
והם כה רבים
מדינה קטנטנה
אכולת אויבים
בליבם רק שנאה
יצר רע ואפל
ללמוד לפחד
זה עניין של הרגל
ללמוד אכזריות
זה עניין של תנופה
זה מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא
כל ילד הוא גבר
תאב נצחונות
ידיים לעורף
רגליים פסוקות
זה זמן סכנה
זה זמן חבלה
חייל תתחשל
אין סגולה לחמלה
הבן דוד כמו חיה
כבר רגיל לראות דם
אינו חש בסבל
אינו בן אדם
מדי ב' ושפשפת
תשישות ושגרה
מטמטום עד הרוע
הדרך קצרה
רק לנו רק לנו
אדמת ישראל
ללמוד אכזריות
זה עניין של הרגל
ילד ילד תעצור
ילד ילד בוא תחזור
בוא אלי, מחמל לבי
בוא אלי, תינוק שלי
כה קודרים הם השמיים
ובחוץ כבר עלטה
חיילי הבדיל עדיין
מתחת למיטה
בא הביתה ילד
בוא הביתה
הביתה
הביתה
ללמוד לאהוב
זה עניין של רכות
בצעד זהיר
בענן עדינות
נהסס, נתמוסס
נתרכך, נתעגל
ללמוד לאהוב
זה עניין של הרגל
להיות בן אדם
זה עניין של תנופה
זה נובט כמו עובר
ואחר כך זה בא
להיות לדקה
רק עכשיו, רק היום
בצידו השני
של אותו המחסום
אך ליבנו כבר גס
והעור כה עבה
חרשים ועיוורים
בבועת ההווה
בפליאה נתבונן
במלאך הנופל
להיות בן אדם
זה עניין של הרגל
