מאזינה: "בתי דעתנית ועקשנית, אני מרגישה שאני נכשלת" - מיכל: "חינוך זה להיות קשה"
למאזינה ילדה בת 3 שמסרבת להקשיב להוראות הוריה. מיכל: "רק את מחליטה מה את עושה באותו מצב"
שאלה: בתי בת ה-3 היא מאוד דעתנית וכל בוקר ההתארגנות שלה לגן מלווה בבכי ובצעקות. זה מאוד מבלבל אותי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מרגישה שאני נכשלת, איך אני שולחת את הילדה לגן בצורה כזו?
מיכל עונה:
ראשית עלייך להבין שאין לך שליטה על הילדה ואת לא יכולה לגרום לה לעשות דברים שאת רוצה (את יכולה לגרום לה לעשות דברים 'בכוח' אבל אין בכך שום טעם). הדבר השני שאת צריכה להבין זה שהילדה רוצה לקבוע עלייך ועל עצמה, כשזה קורה ילדים עושים את זה בשלושת המקומות שהם הכי רגישים אצל ההורה: בבוקר, בהתארגנות ובמקלחות בערב, ובזמן ההרדמה - בזמנים שהילדים חשים שההורים הם קצרי סבלנות ושהם יכולים ללחוץ על נקודות רגישות. ברגע שתביני את שני הדברים האלו ותקבלי אותם תוכלי להחליט איך להתמודד עם המצב. את יכולה להסביר לבתך שכשהיא פונה אלייך בבכי זה מרגיז אותך מאוד, ולהבהיר לה שאת לא רוצה לכעוס ולכן פשוט לא תעני כשהיא בוכה. אחרי שהסברת לה את זה שימי אטמי אוזניים כשהיא בוכה ולא תשמעי אותה יותר. את יכולה כמו כן להגיד לה שאת לא מתכוונת לריב איתה אבל ברגע שהמחוג מורה על שמונה (לדוגמא) אתן תצאו מהבית כי את לא רוצה לאחר לעבודה. אם היא מתפרעת ולא מוכנה בזמן תיקחי אותה לגן כשהיא לא מסורקת, לא לבושה ולא מצוחצחת ותגידי לה שאתן חייבות לרוץ כי אסור שאימא תאחר. תעשי זאת גם אם היא בוכה וצורחת ותגידי לה שהכנת עבורה שקית עם כל הדברים והגננת תלביש אותה. כשאת מגיעה לגן תעבירי אותה לגננת בנשיקה, וסעי לעבודה. תסמכי עליה, היא תלמד תוך יומיים שההתנהגות שלה לא משתלמת. ברגע שאת תחליטי שאת לא כועסת אלא נהיית תקיפה, נחושה ועקבית במה שאת עושה אז זה יעבוד. את לא נכשלת, הילדה הייתה חכמה ויצירתית והבינה איפה לשגע אותך.
